|
|
עמוד:13
א ו מ ה ב ע ק ב ו ת ה שב ט ו ה שב ט ב ע ק ב ו ת ה א ו מ ה 13 הרעיון הציוני, שהתיאולוגיה הפוליטית שביסודו מושתתת על ההיסטוריה הקדושה של הריבונות היהודית בארץ ישראל . ריבונות זו שכבר התקיימה בימי הבית הראשון והבית השני, מיוסדת על כך שעם ישראל נבחר על ידי האל והוא אמור לממש את כיסופיו לגאולה באמצעות התיישבותו בטריטוריה הקדושה לעם ישראל . עצם הגדרת ריבונותה של מדינת ישראל ריבונות יהודית, פגעה אנושות במעמדם של אזרחיה הערבים כשותפים שווי זכויות וחובות במדינת הלאום היהודי . מעמד אזרחי זה, המשוחרר מרסנים אוניברסליים, הוא שהביא — כדבריו של אדורנו שצוטטו לעיל — לידי כך שחרף העובדה ש״אפילו הלאומיות כבר חדלה להאמין לעצמה", בכל זאת "היא מוסיפה לשמש אמצעי פוליטי יעיל ביותר, המניע אנשים להתעקש לשמר מצב עניינים שאבד עליו כלח מבחינה אובייקטיבית״ ( אדורנו 2017 , 35 ) . קביעתו של אדורנו כי עיוורונה של הלאומיות הוא פרי של בחירה יכולה להתפרש גם כעיוורון כלפי זהויות אתניות וגזעיות . לפי השקפתו של אדורנו, גם אם תמיד ניכרה בלאומיות מורשתן של תפיסות שבטיות, ברבריות ופרימיטיביות, הן רוסנו כל עוד הבטיח הליברליזם את זכויותיו האזרחיות של הפרט . ואכן הסיטואציה הפוליטית במדינת ישראל רחוקה ממימושן של נורמות אזרחיות עבור כל אזרחיה . כך, למשל, בשנת 1948 , עם הקמת המדינה, הוּשת ממשל צבאי על אזרחיה הערבים של המדינה והוא בוטל רק ב- 1966 . דוגמה אקטואלית יותר היא ״חוק הלאום״, שנחקק ביולי 2018 , ומפלה את אזרחיה הערבים של מדינת ישראל . לעומת הקטגוריה של מדינת הלאום אפשר להציב את הקטגוריה של השבט, כפי שהתקיימה למשל בתקופת יציאת מצרים ובימי השופטים . לעומת הקהילה הלאומית המדומיינת, שכאמור, חבריה אינם מכירים זה את זה ולעולם גם לא יכירו ( אנדרסון 1999 , 57 ) , השבט מתבסס על הפוטנציאל — ולעיתים קרובות גם על המימוש — של היכרותם, פנים אל פנים, של אנשי השבט . השבטיות, בניגוד לקהילה הלאומית המדומיינת, אינה מטילה הגבלות על שימוש באלימות מטעמה של ריבונות אוניברסלית . אלימות של שבט המופעלת כלפי שבט אחר, לא נתונה לאותה רמה של פיקוח כמו האלימות שמתקיימת בתוך השבט . ואכן תחומי הריבונות של השבט מוגבלים לקולקטיב פרטיקולרי . זאת הסיבה שחבר בקהילה הלאומית המדומיינת אינו מגלה עניין בנווד נטול הטריטוריה כבאינדיבידואל, אלא מתעניין אך ורק בגופו שמייצג את הלאום ( שם, 64 ) . הסתירה בין הקיום השבטי לבין הקיום הלאומי בתקופה היסטורית ספציפית היא מנוף ליצירתה של תנועה דיאלקטית, ששוללת את קיומו של השבט ומאפשרת בכך את קיומו של הלאום . בחיבורם האידיאלוגיה הגרמנית , הבחינו
|
|