|
|
עמוד:5
להתמקד בפסוק “שמע ישראל ה‘ אלוהינו ה‘ אחד“ המהווה את הצהרת המאמין בייחוד האל . פסוק זה מאפשר לזמן לשיח אחד את המקורות היהודיים ואת העיון הפילוסופי שהתמודדו בשאלת היחס שבין הביטוי “אחד“ למשמעותו . קשה להפריז בחשיבותו של המהלך שהספר מציע . המתווה העיוני חורג אל מעבר לדיון באחדות האל . הוא מייצר תשתית חדשה לדיון בשאלות יסוד במחשבת ישראל כגון : תוארי האל, אהבת האל, טבעה של הנבואה ועוד . ספרו של בוזגלו אינו עוד ספר בסוגה של תולדות ההגות היהודית ; הוא עשייה פילוסופית יהודית חדשה . הספר משתייך לספרי ההגות היהודיים הנדירים הפורצים דרך חדשה . הספר שלפנינו פונה מההווה — המרחב האינטלקטואלי של המחבר, אל העבר — האמונה באחדות האל ויוצר יצירה של ממש שהשלכותיה חורגות מהספקולציה הפילוסופית . שזירה זו נרקמת תוך נאמנות ומחויבות עמוקות, שמשמעותן נותחה בעבודות קודמות של מאיר בוזגלו . אבי שגיא עורך
|
|