|
|
עמוד:4
פתוחה, דינמית בין ההווה לבין העבר ובין העבר לבין ההווה . ספרי תת הסדרה יציגו עמדות מורכבות, ביקורתיות ומאתגרות . עניינה של “פנים“ הוא בהעצמת השיח על אודות היהדות והקיום היהודי בעת הזאת . לפיכך היא אינה מחויבת לעמדה או אמונה מסוימת אחת . מחויבותה הבלעדית היא פיתוח שיח פתוח ומאתגר על אודות היהדות במובנה הרחב . “פנים“ מוקדשת לזכרו המבורך של דוד הרטמן, פילוסוף ומחנך, שעמל שנות דור על עיצובה של שפה יהודית מכבדת, רבת פנים שעניינה המרכזי ניסיון מתמשך לחשוב על הקיום היהודי ולעצבו בעת הזאת . טובה הרטמן ואבי שגיא עורכים * * * רעיון אחדות האל הוא אחד מאמונות היסוד הבסיסיות של דת ישראל . אמונה זו היא קדם-תיאורטית וקדם-שיטתית . היא מבטאת את ליבת החוויה הדתית היהודית, העולה מהפסוק : “שמע ישראל ה‘ אלוהינו ה‘ אחד“ . ברם, עיון שיטתי בנושא זה העסיק רק את ההגות הפילוסופית הרציונליסטית היהודית בימי- הביניים . הגות זו העמיקה חקור במשמעות השיטתית של אמונה זו . בעת החדשה נדחק העיסוק בנושא, לא רק בשיח הפילוסופי הרווח אלא גם בשיח הפילוסופי היהודי . דחיקה זו שיקפה התרחקות התיאולוגיה והמחשבה היהודית מההגות הרציונליסטית הימי-ביניימית . עתה כבשה את השיח הגותו של יהודה הלוי, שבמרכזה ההבחנה ביו אלוהי אברהם יצחק ויעקב לאלוהי אריסטו . ה‘ הוא אלוהי ההיסטוריה המקיים זיקה עם האדם, והדיון התמקד בשאלת הזיקה בין האדם המאמין לאלוהיו . מעתק זה ביטא את עליית תודעת הסובייקט המוטרד מאופי היחס שבין האדם לאל . העתקה זו ערערה על הלגיטימיות של העיסוק בנושא שנתפס ארכאי ובלתי רלוונטי . בניגוד למגמות אלה, ספרו המהפכני של מאיר בוזגלו מבקש לשקם את העיון במשמעות האמונה בייחוד האל ; הוא מצדיק את עצם הדיון העיוני בנושא בעת הזאת . בכך הוא מציע מהלך מטא-תיאולוגי מרתק, המשיב אל קדמת הבימה את מה שההיסטוריה הדתית והפילוסופית סילקה לשוליים . בוזגלו פונה אל הפילוסופיה האנליטית המספקת תבניות חשיבה חדשות, שעמן הוא שב לניתוח של המקורות המכוננים של הפרקטיקה וההגות היהודיים . מקורות אלה כוללים מדרשים, תפילות וכיוצא בזה . הטענה המרכזית של החיבור היא שאם נאמץ עמדה צנועה לגבי העיון המטאפיזי אשר תתבסס על זיקה נאמנה למקורות היהודיים ניתן להעמיק את הבנתנו במשמעות של אחדות האל, באופן שיתגבר על ההתנגדויות שעלו כנגד העיסוק בשאלה זו . בהתאם למתווה שהציע, בחר בוזגלו
|
|