|
|
עמוד:8
8 חינוך במיטבו היה טעם להשקיע בפיתוחן כמורות . מובן שכדי לנהל מערכת כזאת היה צורך במיומנויות ויכולות של ממש, בעיקר בערים הגדולות, שבהן היו בתי ספר רבים ואנשים רבים וכספים לנהל, אבל המנהלים היו גברים, והם הרוויחו הרבה יותר מהמורות — כדי לומר למורות מה לעשות וכיצד לעשות זאת . מודל זה רווח באמריקה התעשייתית הצומחת, ונודעה לו הצלחה אדירה . לכן לא הייתה סיבה שהוא לא יצליח גם בבתי הספר . והוא אכן הצליח . ארצות הברית המשיכה להשתמש במודל הזה כדי לקבוע אמות מידה גלובליות חדשות בהישגים חינוכיים . עד אמצע המאה ה- 20 היא החזיקה בכוח העבודה המשכיל ביותר בעולם . והיא עשתה זאת על ידי החלת מודל תעסוקה מסורתי של צווארון כחול בבתי הספר . מחנכים מכל העולם הגיעו לארצות הברית כדי לראות את מערכת החינוך שלה, ללמוד איך היא פועלת ולקחת איתם הביתה רעיונות ועקרונות . וריאציות על המודל האמריקאי צצו בכל מקום . אלא שעם מפנה המאה ה- 20 , החל העולם להשתנות . מדינות עניות למדו להשתמש במודל הבית ספרי המתואר כדי להעביר את אותן מיומנויות יסוד שבתי הספר במדינות המפותחות העבירו . אולם הבוגרים של בתי הספר במדינות העניות היו מוכנים לעבוד תמורת שכר נמוך בהרבה מעמיתיהם במדינות המפותחות יותר . משרות שהצריכו מיומנויות בסיסיות בלבד עברו למדינות שבהן יכלו המעסיקים לקבל את אותן מיומנויות ולשלם עליהן הרבה פחות . מאות מיליוני בני אדם במדינות מתפתחות יצאו מהעוני בדרך זו, אבל אנשים במדינות המפותחות שהחזיקו במיומנויות בסיסיות בלבד שילמו מחיר כבד . בשלב הבא החלו רובוטים ומכונות אוטומטיות אחרות להחליף אנשים בעבודות שגורות, וכך, בין מיקור חוץ לאוטומציה, שוק העבודה לעובדים בעלי מיומנויות בסיסיות ברוב המדינות המפותחות התמוטט . תהליך זה היה בבחינת גזר דין מוות לבתי הספר שהתבססו על מודל הצווארון הכחול . מדינה אחר מדינה החלו להבין שכוח הוראה זול האמון רק על הוראת מיומנויות בסיסיות ועובד בבתי ספר שבהם מצופה ממנו לעשות את מה שהמנהלים אומרים לו — אותם מנהלים שנבחרו לא בזכות יכולת הוראה אלא בזכות מיומנויות ניהול — אינו מסוגל עוד לעשות את העבודה שצריך לעשות . מדובר במודל שהמורים בו הגיעו מתחתית הסולם של בוגרי התיכון, למדו
|
מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה
|