|
|
עמוד:12
12 | רן כהן העיר היהודים רוכזו בבָּאבּאֶל שַׁרְקִי ( שער המזרח ) , בבָּטָאוִוין וברובע השני באֶלְקוּּ צָ'ה אֶל זְעִ'ירִי ואֶלְקוּצָ'ה אֶל כְּבִּירִי ( השכונה הקטנה והשכונה הגדולה ) . ברובע הראשון התגוררה אוכלוסייה של יהודים מבוססים בבתי מידות שיכלו לאכלס גם את אחיהם שנסו מחשש לפרעות . גם אנחנו העתקנו זמנית את מגורינו לשם, לביתו המרווח של הדוד סאלח נשיא, ברחוב הראשי של הרובע . המתח גבר עם בוא הערב, כשתכפו השמועות שפורעים קרבים לרובע . הצטווינו להאפיל את הבית . היו שישבו בחשיכה ועקבו בדריכות אחר ההכרזה על הקמת המדינה . אותי עניין הנעשה אצלנו . מן החלון שלצד דלת הכניסה לַבַּית עקבתי אחַר המתרחש ברחוב, מצד אחד צפיתי בריכוז כוחות משטרה וצבא שמנעו את כניסת ההמון המוסלמי לשכונה . מצד אחר באחי אליהו שפטרל ברחוב עם אקדחו . שנים אחר-כך נודע לי מפיו שהמחתרת הציונית הודיעה מבעוד יום לממשלת עיראק ולכלי התקשורת כי מי שיאיים על חיי היהודים דמו בראשו ; אם הם יניחו לפורעים להיכנס לשכונת היהודים תעלה המחתרת באש את בגדד כולה ויפוצצו מתקנים אסטרטגיים אם יאונה רע ליהודי כלשהו . נחישותם פעלה על השלטונות, שלא נודעו באהבתם ליהודים, ובזכותה הוצבו מחסומים בכל מבואות הרובע כדי למנוע כניסת מְסִלְמִין . מדי פעם נכנס אליהו לבית הדוד סאלח, פורק את מחסנית האקדח ומרגיע אותנו שהמצב בשליטה . לאחר מעצרו של יעקב חיפשה המשטרה החשאית גם את אליהו, אך הוא הצליח להסתתר במשך כחודש ימים ולאחר מכן נמלט לישראל . הפחד שלי כילד מפני ההמון המוסלמי הגועש התעורר עוד הרבה קודם . הייתי עד פעמים אחדות לליקוי ירח . בימים שגרנו בצד המערבי של החידקל, באזורים הקרובים יותר לשַׁארַע עַ'אזִי או לשַׁארַע אֶל רַשִׁיד, נערכו באותם לילות חשוכים תהלוכות המוניות ברחוב שמול ביתנו . המוני אנשים שעטו ברחוב בגוש מחריש אוזניים . הם האמינו כי היעלמות הירח אינה אלא ניסיון של השטן לטרוף אותו . כדי למנוע את רוע הגזירה הם הִכו בכל כוחם בפחים
|
|