|
|
עמוד:10
10 | רן כהן ממש לפני הפרידה הספיקה אימא להתכופף אליי שוב וללחוש באוזני : "סעיד . . . תזכור ששם בישראל נמצא אחיך אליהו ושמו 'אִיתן' ! כשתגיע לשם אתה צריך לזכור את שמו . " השם "אִיתן" ליווה אותי ושמר עליי כמו קמיע כל ימי המסע . לא היה לי מושג מה משמעותו, אבל שיננתי אותו כמו שבועה, כמו קוד להצלחה, עד שהגיתי אותו לראשונה בניסיון לאתר את אחי . ספק אם הייתי מוצא אותו בקלות רבה כל-כך אלמלא שיננתי כך את השם . עד היום יש בלבי כבוד לשם "איתן" . בעיקר כשאני קורא בשמו של אחי היקר . כשהתברר לי מאוחר יותר שמשמעות השם היא חוזק ויציבות, השתאיתי על ההתאמה : איך ידעו לבחור לו שם שהלם כל-כך את אישיותו ? האמת היא שבדיעבד אינני יודע איך אימא התוודעה לשם, שהרי כדי להגן עליה וכדי לעמוד בכללי הסודיות המחמירים של התנועה, לא סיפר לה אחי מעולם מהו כינויו המחתרתי, אבל עובדה היא שהסוד היה גלוי בפניה . הכינוי "איתן" ניתן לאחי כשם מחתרתי . הוא היה בין המובילים בצעירים שהקימו את התנועה הציונית הבלתי חוקית בבגדד בשנים שלאחר "הפרהוד", הפוגרום הרצחני שחולל את הקמת התנועה . באותה עת גרנו בקצה סמטה ללא מוצא בשם "ראס אל-קריה" שבשכונת "עקד אל-נסארה" . בפתח הסמטה הייתה חנות הנעליים של נאג'י . כשהפורעים החלו לזרוע הרס ומוות ברחוב הסתגרה המשפחה שלנו בביתנו, ואימא, אליהו ויעקב גררו את הרהיטים הכבדים אל דלת הכניסה כדי למנוע את הפריצה לבית . הייתי צעיר מכדי שזיכרון האירועים יהיה חד, אבל אני זוכר שהייתי בזרועות אליהו מבועת מפחד וצורח מאימה . הפורעים פרצו תחילה לחנות הנעליים של נאג'י, בזזו את רכושו ורצחו אותו . משם המשיכו לפרוץ לבתי היהודים, גנבו את דברי הערך, כרתו ידיים ורגליים כדי לבזוז מעליהן צמידים ושרשרות זהב . הם רצחו, טבחו ואנסו את הנשים ואת הילדות . כשהתקרבו לביתנו פתחה אימא את החלון הפונה לבית השכן וקראה לעברו בתחינה : "אַבּוּעַבָּאס ! אַנָּא אוּחְתַּכּ, קוּמְרִיָּה,
|
|