|
|
עמוד:9
סעיד | 9 ביהודי עיראק בסיוע מְסִלְמִין פרו-נאצים . אירועי ה"פרהוד" הם גם הזיכרונות הראשונים בחיי ועוד אשוב לספרם . חלוקת העבודה בבית הייתה ברורה ומוסכמת על הוריי גם בלי להגדיר אותה במילים מפורשות . ההסכמה האילמת ביניהם וההערצה של אימא לאבא ריתקו אותי . הבית היה נתון לשלטונה של אימא . מלבד הפרנסה היה אבא מופקד על שני תחומים בלבד : טקסים ונעליים . מטעמים מסורתיים הוא היה אחראי לטקסים הדתיים בשבתות, בחגים ובשמחות . בחגיגיות ובמלוא ההתכוונות היה מבטא את הקידוש על היין ומברך ברכת "המוציא" על החלה, ואני מעולם לא התעייפתי מלהקשיב לו . אשר לנעליים, בכל יום שישי היה טורח לצחצח לכל בני המשפחה את נעליהם . לא ברור לי איך חמקה משימה ביתית שכזו מאחריותה של אימא, כי היא הרי חלשה על כל ענייני הבית : החל מתיקון בגדים וכלה בתיקון רגל שבורה של כיסא . המטלה הארצית הזאת שאבא לקח על עצמו הקסימה אותי שהרי אף שהוא לא הצטיין בעבודת כפיים היה אוסף את הנעליים של כולנו, מסיר את האבק, מורח משחה, ממתין שתתייבש ומבריק . מובן שהוא עצמו היה הולך בכל יום לעבודתו בהנהלת הרכבת בנעליים מבריקות כאילו הוזמן לחתונה . בשנותיי הראשונות בכנסת, כשהייתי צועד למשכן בנעלי הליכה של יום-יום ולפעמים אפילו בסנדלים, ראיתי בזה ביטוי לתרבות הישראלית שלי ולהבדל מזו הגלותית של אבא . אבא היה אבי המשפחה לכל דבר, הגבר החזק והמפרנס, אבל כאשר נדרשו כוחות נפש ועצמה, ומעל לכול — תושייה, היה ברור מאליו שאימא תטפל בדברים, ולכן כנראה נפקד מקומו במעמד הפרידה ממני . הייתה גם סיבה מעשית להיעדרותו, שעליה למדתי מאוחר יותר : בגלל פעילותם הציונית של שני אחיי נחשב אבא ליעד משטרתי . אז כבר היה יעקב בכלא, ואליהו נמלט מעונש מוות שנפסק לו שלא בפניו בשל חברותו במחתרת היהודית, ונעלם . ובכל זאת, העצב על כך שלא נפרדתי מאבא ומאחיותיי היה לחלק בלתי נפרד מהזיכרון שנצרב בתודעתי ולא הרפה ממני .
|
|