בגדד

עמוד:6

6 | רן כהן הגזעים הגבוהים את פּארותיהם הירוקות, להפילם ארצה ולהותיר את גזעיהם עריריים . אף שהיו גבוהים כל-כך נראו אומללים, ואני ברזון התמיר של גופי וברגליי הדקיקות חשתי הזדהות עמם . התקתי לרגע את מבטי מצמרות הדקלים ומחשבותיי נדדו אל אחיותיי שעמדתי להשאיר מאחוריי לזמן רב . לא נפרדתי מעליהן כי אימא הסתירה מפניהן את דבר בריחתי הצפויה . קלמנטין הייתה צעירה ממני בשנתיים, סוהאם צעירה ממנה, וסועאד הייתה הקטנה ביותר . שלושתן נשארו בבית, שרק לאחרונה עברנו לגור בו . מהבית הקודם נמלטנו לאחר שהמשטרה פרצה אליו באישון לילה, עצרה את יעקב אחי בן ה- 15 וחצי והשליכה אותו לחדרי העינויים . בנסיבות אלו שסיכנו את חייו החליט אחי הבכור אליהו עוד באותו לילה להימלט לישראל . העפתי מבט חטוף באימא ומיהרתי להשפיל את עיניי . אימא הייתה אישה אוהבת וחושנית שנתנה דרור לרגשותיה . לא הייתה נחוצה לה כל עילה כדי לגעת בי, לחבק אותי, לאפוף את גופי ולכסות אותו במגע ידיה, שפתיה, לחייה הלחות והענוגות וגופה הרך והחם . והנה, דווקא ברגעים המעטים של הפרידה, נדמה כי השתלט עליה ריסון מוחלט . חיוך בוטח היה על שפתותיה, כאילו היא שולחת אותי, מעשה חולין, לקנות דבר מה בחנות הקרובה, או לבקר את אחיה היחיד, הדוד סאלח, בשכונה הסמוכה . שום אות בפניה או בהתנהגותה לא העיד על מצוקת נפשה בשעה שנאלצה לשלוח את בנה הרך בשנים לעולם, שאינה מכירה ושאין ביכולתה לדמיין מתוך גבולות שכונותיה של בגדד, שתחמו את כל עולמה . היא לא נראתה כמי שנפרדת מעליי בידיעה שלפניי מסע מפרך חוצה גבולות אל מקום, שאין כל ביטחון שאכן אצליח להגיע אליו, וגם אם אגיע, לא היה ברור לה איך ימצא אותי אחי הבכור . שקטה, אצילית ומלאת רוגע פסעה לצִדי בקומתה הנמוכה . צל חיוכה התרחב על פניה ונמהל בדוק ממזרי . נדמה שמחוללת החיוך הייתה התחושה כי הנה, שוב, היא מערימה על השלטונות ועל האויבים, ומשלחת אל החופש עוד אחד מבניה . היא דחפה לידי שטר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא