|
|
עמוד:13
13 והחתימו את דרכוניהם של הוריי בחותמת הנשר הנאצי יימ"ש . הם לא יצאו מתאם, גם בשל החשש מפגיעה וגם בשל הבטחתם . זמן העצירה חלף, הרכבת כבר עשתה הכנות ליציאה מהתחנה, ואז, לגמרי במפתיע, נשמעו הנקישות החלושות בחלון . אמא החווירה, אבל קמה בנחישות, פתחה את החלון, השליכה את שקית העור הרכה של הַנְס, אבל לא יכלה להתאפק והציצה אל הרציף . לימים אמרה לי שראתה דמות קטנטונת של אשה, עטופה במעיל שחור וגדול, מתרחקת במהירות מהרציף והיא זכרה שנפלה מאושרת בזרועותיו של אבא, שנזף בה כדרכו : אי אי אשת לוט שכמותך ! לא יכולת להתאפק ?
|
|