|
|
עמוד:12
12 לעישון המקטרת . הייתה לו מערכת מיוחדת של כלי-פיטום : מדחס קטן לטבק, כפית מתקפלת, מחורר זעיר וסכין זעירה . כל שעותיו הפנויות היה מפטם את מקטרתו וּמְפַפֶּה בה . החברים זכרו אותו מהלך בשדות המשק, מחבב את כלבו ומעשן את הטבק המשובח שבמקטרתו . אבא היה רגשן ידוע ורתחן מפורסם, והיה חשש שמא יתפרץ על הַקָּרַָר הנאצי בעת ביקורת הקרונות, בשעת החניה בברלין, ויסגיר את שליחותם הסודית . לכן הוסכם ביניהם שאמא היא שתישא את המשא על כתפיה . המזכיר בקיבוץ אמר להם, שביום זה וזה, בשעה זו וזו, בשעת החניה של הרכבת בברלין- מרכז, ישמעו שלוש דפיקות על חלון התא שלהם . אמא התחייבה לפתוח את שמשת החלון, לא להסיט את הווילון, לשלוח את ידה ולהשליך את השקית . והמזכיר אמר : בדיוק כך תעשו, ואל תביטו לאחור, מחשש עין נאצית רעה . הוריי המקסימים והתמימים הבטיחו שהכול ייעשה כמוסכם, ואמו של הַנְס תקבל את חפציו האחרונים . את הכלב אי אפשר היה להסיע לברלין . אחד מחברי הקיבוץ אימץ אותו, אבל כעבור זמן קצר מת הכלב מרוב הצער . הביקור אצל סבתי וסבי בבריסל היה נהדר והצליח מעבר לכל הציפיות וכשהגיע הזמן רכשו מתנות יקרות למשפחת אבי הדלה שהתגוררה בעיר סוּבַלְק שבצפון מזרח פולין ויצאו ברכבת המהירה מבריסל לוורשה דרך ברלין . היו אלה ממש הימים האחרונים של שנת 1936 , שבוע חג המולד, ואמא זכרה שנים רבות את קישוטי החג הנוצריים שמילאו את הרכבת . אבל הדריכות והמתח לקראת השלמת המשימה הסודית לא הניחו להם למצות את תענוגות המסע . ואז עצרה הרכבת, הַקָּרָרִים חלפו בין התאים לביקורת
|
|