|
|
עמוד:11
11 אבל איך מגיעים מבריסל ברכבת לוורשה - מבלי לחצות את ברלין, בירת מלכות הרשע ? לא, לא הייתה להם כל אפשרות אחרת : הם היו חייבים לחצות את ברלין ברכבת המהירה, על שלוש תחנותיה הגדולות . וכך, עם השלג הראשון, הם יושבים בתחנת הרכבת המהירה בברלין, רועדים מקור ומפחד, ומתחממים רק מקומץ הניירות הכחולים : הדרכון הבריטי, שבתוכו מוטבע הנשר הנאצי הנורא עם צלב-הקרס . אבל הם גם קודחים ממתח והתרגשות, כי בפני אמא עמדה משימה מיוחדת שעליה להשלים . משימה שבעטיה נכתבות שורות אלה . היא התחייבה בפני חברי מזכירות הקיבוץ להעביר שקית עור קטנה, בהיחבא ובחשאי, לידיה של אשה גרמנייה קטנה ומצומקת - אמו הקומוניסטית של חבר הקיבוץ מגרמניה, נקרא לו הַנְס, שנפטר במפתיע לפני נסיעת הוריי . הוא חלה בקדחת שחור-השתן - עוד אחת מהחולירות שפקדו את מייבשי הביצות של וואדי חווארית, עמק חפר ועין החורש . הוא הובהל עם חברים נוספים לבית החולים האיטלקי בחיפה . הם הבריאו ושבו לקיבוץ והוא מת ממחלתו, גווע בידיהן של הנזירות הרחומות שלמרגלות הכרמל . הַנְס הגיע בגפו לקיבוץ בשנת 1935 , עם פליטים וחלוצים נוספים מגרמניה . הוא היה מבוגר מחברי הקיבוץ . איש בודד ותימהוני, שהיה מסור לכלבו החום הגדול, ומכור לפולחן עישון המקטרת . כשפשטה השמועה בחצר על נסיעת הוריי, זימן אליו המזכיר את אמא ואבא, מסר להם בסודי סודות שקית עור קטנה, והשׁביע אותם למסור אותה לידי אמו של הַנְס בתחנת ברלין מרכז . היא הייתה קומוניסטית נרדפת, שאיבדה את בעלה בעינויי הגסטפו . הם שלחו את הַנְס לפלשתינה-א"י, להזדהות עם גורלם של היהודים המגורשים . הַנְס היה מכור
|
|