הקדמה

עמוד:13

31ה ק ד מ ה ק השישי, שעניינו "שפיטה והיסטוריה", מציג היבט נוסף שלעיתים הפר קביעת ממצאים בשאלות שיש להן חשיבות – נלווה להליך השיפוטי היסטורית, או הכרעה שנדרשת להקשר ההיסטורי שלה . פרק זה בוחן את כמוסד שאינו – התפקיד המיוחד שיש לבית-המשפט בכתיבת ההיסטוריה אך משמש בכל זאת כשחקן חשוב בזירהבעל מומחיות בתחום, ההיסטורית, או למצער זו של עיצוב הזיכרון הקולקטיבי . לעיתים, בית- המשפט אף נדרש לנקוט עמדה באשר להיסטוריה או ללקחיה . הפרק השביעי, שדן ב"פרשנות, שוויון והעצמה", בוחן את התפקיד את הפתרוןהן לשם מצי – החשוב שיש לפרשנות בפסיקתם של בתי-המשפט המתאים ביותר לסכסוך שמגיע להכרעה שיפוטית והן לשם קידום המשפט באופן כללי . השופטים צריכים להחיל את הנורמות הכלליות בהקשרן של עובדות קונקרטיות, והשאלה כיצד עליהם לעשות כן היא, קודם כול, שאלה פרשנית . עמדהמציג – "לשים את האדם במרכז" – הפרק השמיני והאחרון עקרונית באשר לחשיבות הנודעת להתאמת ההחלטה השיפוטית לאדם שעניינו עומד לדיון, לצד שימור ההיבטים העקרוניים והכלליים של השיטה המשפטית, שההגנה עליהם נדרשת מהיבטים של שוויון ושל הכוונת התנהגויות . חשוב להקדים ולהדגיש כבר עתה, כי גישה המתמקדת באדם ך השיפוטי אומנם עשויה לשמש בסיס להתחשבות בו ולהגנה שבמרכז ההלי על זכויותיו, אך עשויה גם לשמש הצדקה להטלת אחריות על מי שסטה מן השורה ופגע באחרים . בהצטרפם זה לזה, הפרקים כולם מבקשים להציג את עבודת השפיטה כפי גם כמשימה מקצועית מורכבת וגם כאתגר רגשי ואנושי . – שהיא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא