|
|
עמוד:4
4 | ר י י נ ה ר ד ק ר א ץ בשלב השני, לקראת סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, נפתח עידן של חקר תולדות הדת, חקר הסוגים ( הספרותיים ) ותולדות המסורות . בארצות דוברות גרמנית קשור עידן זה בשמותיהם של הרמן גונקל ( 2681— 1932 ) , גרהרד 4 בשלב שני זה, שנמשך עדפון-ראד ( 1091— 1971 ) ומרטין נות ( 2091— 1968 ) . לשנות השבעים של המאה העשרים, שאף המחקר לחדור מבעד למקורות הספרותיים ולהגיע אל המסורת שבעל-פה ואל הדת החיה . המטרה הייתה למצוא — ולמעשה להמציא — "בית יוצר" ( או "מעמד בחיים", Sitz im Leben ) לסוגות המקראיות : סיפורים, חוקים, חזונות נבואיים, מזמורים, פתגמי חוכמה וכו', כדי להעמיד את כתבי המקרא בשורה אחת עם תולדות הדת בישראל ובמזרח הקדום . כיוון מחקר זה היה ועודנו נפוץ ביותר בעולם המחקר הדובר אנגלית, המיוצג על ידי חוקרים כגון ויליאם פוקסוול אולברייט ( 1981— 1971 ) ופרנק מור קרוס ( 1291— 2012 ) , אף שהיו מעוגנים יותר בארכאולוגיה . הסיבה לפופולריות הגדולה של גישה זו היא שאין היא נוגעת בטקסט המקראי ( המקודש ) אלא מותירה אותו כצורתו . כך יכולים כל השחזורים הביקורתיים להישאר בערפל של ההיסטוריה שבעל-פה . נוסף על כך גישה זו מאפשרת לתארך את תוכן המקרא ואת מושגיו העיקריים — כגון ייחוד האל, הברית, בחירת העם, שנים עשר השבטים וכיוצא בהם — לראשית תולדות ישראל בלא תלות בשאלה אם המקורות הספרותיים מוקדמים או מאוחרים . בדרך זו נפגשים חקר הסוגים ותולדות המסורות עם השערות קודמות על תולדות הדת והספרות המקראית כפי שניסחן יחזקאל קויפמן . בכולם טמון יסוד אפולוגטי משותף . מאז שנות השבעים ואילך ניכר מהלך חדש במרכז העניין המחקרי . מבחינה מסוימת יש בו מעין תחייה של המאה התשע עשרה, אבל הפעם בכסות חדשה . אני מבקש לכנות כיוון חדש זה "מפנה ספרותי", כיוון שעיקרו גילוי מחודש של הטקסט ושל אופייה הספרותי של המסורת המקראית . המסורת שבעל-פה, הסוגות, ההקבלות בתחום תולדות הדת, "בתי היוצר" — כל אלה לא נשכחו או הודחקו, אך התברר שהם שייכים לעידן הקדם-היסטורי של הטקסט ואינם יכולים להחליף את הטקסט עצמו, שיש לו צורה ותולדות משלו . ואולם המפנה הספרותי אינו כיוון מחקר אחיד, אלא נקודת מוצא למגוון גישות . גישה אחת מתמקדת במה שמכונה "הצורה הסופית" של הטקסט הנתון ( קרי נוסח המסורה ) . גישה זו מיישמת שיטות של חקר הספרות המודרני, שגם הוא מכונה "ביקורת ספרותית" אך אין לבלבל בינו ובין המונח הזהה המשמש בחקר המקרא לציון "הביקורת הגבוהה" או "הביקורת הספרותית-היסטורית" . סוג חדש זה של ביקורת ספרותית מרחיק עצמו במודע מצורתה הקודמת של ביקורת המקרא . חוקרים 4 . על גונקל ראה קלאט 1969 ; האמן 2014 . על גונקל, פון-ראד ונות ראה סמנד ,2007 עמ' 811— ,131 971— ,197 891— 211 .
|
|