|
|
עמוד:14
כי בקרוב יתחיל טקס רשמי, ושיהיה עלינו לעמוד על הבמה מול קהל גדול שכבר החל להתאסף, ואמי בתוכו . את הטקס פתח הנשיא בנאום שנשא מתוך דף כתוב . הוא דיבר על כך שההידרדרות של מדינתו החלה עם גירוש היהודים ואמר שהגזירות שהוטלו עליהם היו הטעות הגדולה ביותר שעשתה ארצו אי ‑ פעם . ואז, בלהט נאומו, הרחיק לפתע מפניו את הניירות ופנה אלי בטון דרמטי . "גברתי השגרירה, בשם העם הפורטוגלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה על הסבל הרב שהבאנו על העם היהודי במשך 500 שנה" . דמי קפא באחת ; באותו רגע חלפו לנגד עיני שורות ‑ שורות של יהודים ההולכים לקראת מותם ; גברים המועלים על המוקד והאש מכלה את בשרם ; ילדים הנסים על נפשם ; נשים מיוסרות ושליחי כנסייה לבושי שחורים ועוטי מסכות שמשדלים אותן בכוח לנשק את הצלב . שאלתי את עצמי כיצד קרה שדווקא אני, שעליתי כילדה מרומניה, שהייתי בתחילת חיי כה רחוקה מהיהדות, מקבלת כעת בשם דורות של יהודים את בקשת המחילה שהמתינו לה שנים ארוכות כל כך . כיצד נפלה בחלקי הזכות הגדולה הזאת לעמוד במרכזו של רגע היסטורי כה מרגש ומשמעותי ? לא היה לי ספק : רק עבור הרגע הזה היה שווה להיוולד . רק עבור הרגע הזה היה שווה לעבור את כל הקשיים ותלאות הדרך כעולה חדשה, כאישה נחושה הפועלת בתוך מערכות גבריות מובהקות וכשליחת ציבור ונציגת מדינת ישראל . 14 הילדה עם העניבה האדומה
|
|