|
|
עמוד:13
ובכל זאת, לימודי התואר הראשון קסמו לי ועולם חדש נגלה לעיני . כמו סטודנטים רבים, העברתי את הימים בפקולטה ואת הלילות בעבודה . כששאלו אותי היכן אני עובד, עניתי : "ברדיו" . זה לא היה שקר מוחלט - עבדתי בקול ישראל שברחוב הלני המלכה בירושלים, אם כי כמאבטח, לצד סטודנטים רבים שיהיו ביום מן הימים עורכי דין, רופאים ומדענים . בינתיים כולנו הסתפקנו בעבודה ב"רדיו" . בשלב מתקדם יותר בלימודים התקבלתי לעבודה כפקיד קבלה במלון רמדה ‑ רנסנס שנפתח בירושלים . את הטיפ הנדיב שהשאיר לי וילף האב, הבעלים של רשת מלונות רמדה ‑ רנסנס העולמית, הזכרתי לו כעבור כ ‑ 30 שנה, כשהתארחתי אצלו באירוע כשגריר ישראל באו"ם . הימים חלפו ואני התקדמתי בעולם המלונאות, ואפילו השלמתי בהצלחה קורס מנהלי בתי מלון, בדרך לקריירה מפוארת בתחום . עד היום, כשאני מתארח בגדולים שבבתי המלון בעולם במסגרת נסיעותי התכופות, אני מביט סביבי, מבקר את רמת הניקיון והשירות ויודע בלבי שתמיד תישאר לי האופציה של מסלול קריירה חלופי . הרצון להשתלב בשירות החוץ הישראלי קרם עור וגידים במסגרת לימודי האקדמיים, ועוד יותר - במהלך עבודתי במלון . גיליתי שאני נהנה הנאה צרופה מהקשר הבין ‑ אישי עם אורחים מחו"ל . נהניתי לשבת עמם ולשוחח על העולם המשתנה, על ההיסטוריה של ישראל ועל מקומה בעולם . כבן לאיש משרד החוץ, נחשפתי כל חיי לתרבויות שונות בעולם ; וכבחור צעיר במלון בירושלים, הבנתי שזהו גם האינסטינקט הבסיסי שלי . כך גמלה בלבי ההחלטה להירשם למבחנים לקורס הצוערים - תחנת החובה הראשונה בקריירה של כל דיפלומט . חיפשתי משמעות בעשייתי . לא היה לי אז הסבר ברור למה, אבל נדבקתי בחיידק העשייה הציבורית . היום אני יודע להגיד שלאורך 30 שנות עבודה במגזר הציבורי עמדה לנגד עיני שאלה פשוטה אחת : האם אני יוצר שינוי אמיתי ? בעולם של קבלת החלטות מדיניות, בשיחות ובדיונים בינלאומיים, כשברקע מתנופף הדגל ומושר ההמנון, חשתי שיש למעשי משמעות אמיתית . אומרים שמזל הוא מוכנות שפוגשת הזדמנות . מזלי שיחק לי, כך שבקיאותי בשפה ובתרבות הגרמניות השתלבה עם חזרתו הבלתי ‑ צפויה של הדיפלומט בין עזה לבון 13
|
|