|
|
עמוד:12
כמיטב המסורת של הנערים באותם הימים הנחתי שאם אזמין את הדס לסרט בדייט הראשון שלנו אצליח להרשים אותה . השקעתי הרבה מחשבה בבחירת הסרט, ובסופו של דבר לקחתי אותה ל"הנערים מברזיל", סרט עלילתי על הרוצח יוזף מנגלה . כן, בסרט הזה בחרתי להתחיל את מערכת היחסים שלנו, והסרט הזה גם כמעט סיים אותה בטרם עת . אבל הדס הפגינה כושר עמידות ואולי למדה כבר אז שיש משהו שונה בבחור המשופם ובעל השיער השופע שלצדה . היא כנראה לא צפתה שהשפם יהפוך לזקן, שהשיער יאבד במהלך הדרך ושתחומי העניין הייחודיים יהפכו לדרך חיים . כך, בין ביקור בכפר הס לנסיעה לירושלים, נקשרו נפשותינו זו בזו . השחרור המיוחל התקרב, וכך גם הטיול שתכננו הדס ואני לארצות הברית . כעבור כמה חודשים, רגע לפני שחרורי מצה"ל, נתבקשתי על ידי קצין תותחנים ראשי, תא"ל אריה מזרחי, להישאר בצבא חמישה חודשים נוספים . וכשמפקד החיל מבקש משהו באופן אישי, עושים כבקשתו בלי לשאול הרבה שאלות . אבל המפקדת שלי בבית, הדס, התלהבה פחות, בלשון המעטה, מהפגנת רוח צה"ל הזאת . "דחיתי את הטיול שלי לארצות הברית וחיכיתי שתשתחרר ועכשיו אתה חותם על שירות נוסף ? " הטיחה בי . גייסתי את כל החזון הציוני לצדי בשביל לצלוח את המשבר : "דברים חשובים יותר מוטלים על הכף כעת - גורלה של מדינת ישראל - ואת חושבת רק על הטיול לארצות הברית ? ! " עניתי לה בפאתוס, כשעל פני אותה ארשת חשיבות מוגזמת שניסיתי להשתמש בה גם בדיונים רבים דומים שניהלנו הדס ואני בשנים הבאות . אחרי שצלחנו את המשבר הצבאי הראשון שלנו כזוג, חתמתי חצי שנת קבע נוספת והדס סלחה לי . לארצות הברית הגענו רק כשני עשורים מאוחר יותר, כמשפחה עם שלושה ילדים . במקום לנסוע לטיול הגדול, התחלתי ללמוד מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים . מה רבה היתה אכזבתי, כשגיליתי שממעמד רם של מפקד סוללה כול ‑ יכול, שחיילים מצדיעים לו וזכאי לג'יפ צמוד, ירדתי לדרגת סטודנט מן המניין, ללא הילה . מהר מאוד הבנתי שכללי המשחק בחיים האזרחיים שונים מאשר בצבא ושהשטיח האדום של האוניברסיטה נשמר לאורחים חשובים ורמי ‑ מעלה יותר מאשר ר' פרושאור, סטודנט שנה א' . 12 באופן ( לא ) דיפלומטי
|
|