|
|
עמוד:13
עצי הסקה לקראת החורף הקרב . מחסן ישן בפאתי החצר, צריף צמוד לכניסה . עצי פרי המשירים עליהם . זהו ביתו של אבא, כאן נולד וגדל ובגר עד לתחילת שנות העשרים שלו . זהו ביתם של סבא ראובן ושל סבתא בלהה, שמעולם לא הכרתים . כאן נבטה וגמלה בליבו של אבא ההחלטה להצטרף לתנועת "החלוץ" ולעלות לארץ ישראל . . . כאן חלם אבא את חלומות נעוריו, כאן חווה את חוויות ילדותו . מכאן יצא אבא לצבא המהפכה, לחם וחזר פצוע . כאן ארז את תרמילו ומכאן יצא בדרך נדודיו לארץ . עכשיו הכול עצוב כאן . כולם כבר אינם, נמוגו בערפל . כשאני ביקרתי ברצ'יצ'ה, ב ‑ ,2002 תחזיתו של אחי כבר התגשמה : בעיירה נותרו אז רק כמה עשרות יהודים . כל האחרים עלו ארצה . דודי משה, כאמור, היה ראש הקהילה ובזכות תושייתו ניצלה רובה מן ההשמדה . בניגוד לאבי, משה לא היה ציוני, אלא חבר המפלגה הקומוניסטית . ואילו אחיו, הדוד בנימין, לא היה סתם קומוניסט מן השורה, אלא טיפס ועלה לדרגת מזכיר המפלגה ברוסיה הלבנה . כפי שקרה לרבים מחברי ההנהגה הקומוניסטית הוותיקה, במיוחד היהודים שבהם, באחד הטיהורים של סטאלין באמצע שנות ה ‑ 03' נעלמו עקבותיו . נראה שהוגלה לסיביר, שם נפטר, ומקום קבורתו לא נודע . כפי שמשפחת הנטמן התפצלה בין ציונים כאבי לבין קומוניסטים כשני אחיו, כך קרה גם במשפחת סבתי . יהודה, אחיה של בלהה כגנוביץ', היה איש ה"חלוץ", ממנהיגי התנועה הבולטים בשנות ה ‑ 02' ופעיל עלייה . אחד מחבריו סיפר עליו שהיה "נמוך קומה, חריף שכל, חד לשון, בעל זיכרון וחרוץ" . הוא עסק רבות בארגון קבוצות הכשרה ועלייה לארץ דרך באקו שבאזרבייג'ן . לעומתו, קרוב משפחה של בלהה ( בן של דודנה ) , לזר ( אליעזר, בשמו העברי ) כגנוביץ' היה היהודי הבכיר ביותר בתקופת שלטונו של סטאלין . הוא נולד ב ‑ 1893 בעיירה ליד קייב שבאוקראינה, הצטרף בנעוריו למפלגה הקומוניסטית, וכבר בגיל צעיר הגיע לתפקידים בכירים . בין היתר תיכנן את בניית הרכבת התחתית במוסקבה ועמד בראש הפרויקט . לאחר מכן מילא שורה של תפקידים בכירים ‑ קומיסר ( מקביל לשר במשטר פרלמנטרי ) התחבורה, קומיסר האנרגיה, קומיסר התעשייה הכבדה ועוד . במלחמת העולם השנייה היה אחראי להעברת מפעלי התעשייה הצבאית אל מעבר להרי אוראל, מִבְצָע שהצלחתו היתה חיונית שורשים 13
|
|