|
|
עמוד:9
מספר מלים על אופיו של ספר זה : פעילותם של אנשי הסוד נעשית ללא פרסום . אלה אנשים מיוחדים, מסורים לחלוטין לתפקידיהם, שכישוריהם לעיתים נושקים לגאונות, שעוברים את חייהם ב"חושך", כשמעשיהם, שהעניקו למדינה ולאזרחיה ביטחון ולשירותי המודיעין והביטחון ‑ את תהילתם, לרוב אינם מזכים אותם בהכרה המגיעה להם . רפי האריך ימים, וזכה בסוף ימיו הן להכרה והן להוקרה ששותפיו ללכידת אייכמן, למשל, לא זכו לה . לכן, בכל פרשה המתוארת בספרו, הוא הקפיד לתת קרדיט מלא לכל אחד מן המשתתפים . כמו כן הוא דאג, מיד לכשהדבר הסתייע, שהכנסת תעניק תעודה מיוחדת לכל מי שלקח חלק במִבְצָע לכידת אייכמן . אבל כאשר חשב שאנשים טשטשו את אחריותם לכשלים, הוא לא נרתע מלנתח ולבקר . זהו ספר שנכתב באומץ וביושר אינטלקטואלי, שתי תכונות שאפיינו את רפי מאז ומתמיד . ואחרון אחרון מסובך : פרשת פולארד . אין לי ספק שקוראים רבים, כשיחזיקו את הספר בידיהם, ידפדפו לפני הכל לחפש מה נאמר בו על פולארד . צפויה להם אכזבה . לא נאמר . על פולארד, רפי שותק . לאורך 34 שנים היתה פרשת פולארד תקועה כעצם בגרונו של רפי, לא לבלוע ולא להקיא . היא לא הרפתה ממנו, והוא לא הִרפה ממנה . יש לי יסוד להאמין שחלק מן הדחיות של ההתעסקות בספר הזה נובעות ממנה . אמנם, מספר ספרים כבר נכתבו בנושא זה, ולכאורה דברים רבים כבר התפרסמו, ואם כך, מדוע שרפי לא יגיד את מה שיש לו להגיד בנושא ? כל אחד מאלה שנטלו חלק בכתיבתו ובעריכתו של הספר הזה ניסה לכתוב גרסה משלו, על סמך חומרים שכבר פורסמו . גם בספר הנוכחי ניסה רמי טל, בתיאום עם רפי, לחבר גרסה חדשה, גרסה "שתעבור" את רפי ואת כל הגורמים הצנזוריאליים . ממש ימים ספורים לפני מותו ישב רפי דרוך מאוד, קרא בעזרת עזרים מיוחדים כל מילה בגרסה החדשה, ואז הפליט בזעם עצור, "זה לא ילך", קם בתנופה ממקומו, ניסה להיאחז בהליכון ואיבד את שיווי משקלו . "אף פעם לא שיקרתי לממשלה שלי", הוא אמר לי, "ואני לא אעשה זאת עכשיו" . בבית ‑ החולים הוא המשיך להתלבט בעניין זה, ואז, ב ‑ 14 במארס 2019 , תשעה ימים לפני פטירתו, הוא צלצל אלי . בקולו נשמעה הקלה עצומה . הוא הודיע לי, "החלטתי . אני אסביר מדוע לפעמים מותר לרגל גם אצל מדינה ידידה" . הוא החל לפרט את כל יחסי הישוב היהודי בארץ עם האימפריה הבריטית מאז הצהרת בלפור דרך כל חקיקות "הספרים הלבנים", כשהוא משחיל על חוט ארוך אחד את כל ההיסטוריה הציונית במאה העשרים . הקדמה מאת מרים איתן 9
|
|