|
|
עמוד:12
עדי מ . אופיר 12 בני האדם הכפופים לשלטון הזה . כדי שתופיע ה"מדינה" במובנה המודרני אין די בחידוד ההבדל בין האישיות השלטת לבין השלטון ; דרוש עוד משהו : השלטון צריך להופיע כמרכיב חלקי במסגרת כללית יותר המשותפת לו ולנשלטים . בשיח הפוליטי של ימי הביניים וראשית העת החדשה לא היה מונח שציין את המשותף לשלטון ולנשלטים באופן שאיננו מצמצם את אחד הקטבים ומעמידו על האחר . ממלכה או נסיכות, למשל, הן הרחבה של השלטון ולפעמים של השליט, ולא מסגרת משותפת לעם ולשלטון העומדת בפני עצמה . הנשלטים נתפסים בדרך כלל כנתינים של השלטון, והנתינות אינה אלא הרחבה של משק הבית של האדון וכן חלק מיחסי כפיפות כלליים, המוסדרים באופן היררכי ומגיעים בסופו של דבר עד לאדון כל הארץ ‑ האל עצמו . רפובליקנים ודוברים אחרים של השיח הפוליטי הרדיקלי ראו בשלטון לא יותר מביטוי לרצון העם ומכשיר להבטחת ריבונותו, הפועל באמצעות מסירה זמנית של סמכויות שליטה לקבוצה נבחרת מתוכו . בפעם הראשונה התאזרחה המדינה בשפת המחשבה הפוליטית בספרו של תומאס הוֹבס ( Hobbes ) לויתן ( 1651 ) . היא מופיעה בעמוד הראשון של ההקדמה כמילה נרדפת ל ‑‑ common ‑ wealth ( שהיה התרגום המקובל למונח הלטיני רפובליקה ואנחנו יכולים לפרשו כהתאגדות של בעלי עניין בעניין המשותף להם ) , וכתרגום למונח הלטיני civitas . מאמץ התרגום 2 כארבעים שנה מאוחר יותר, שעוד נדרש אז ניכר כאן מההתחלה . כשג'ון לוק ( Locke ) מבקש ב מסכת השנייה על הממשל לדבר על חברה פוליטית בכלל ולא על צורת משטר מסוימת, הוא עדיין משתמש במונח common ‑ wealth . 3 המונח state מופיע במסכת רק בשני הצירופים הכבולים שלו ‑ state of nature , state of war ‑ ובשניהם פירושו "מצב" . באירופה של ימי הביניים וראשית העת החדשה לא היו מדינות אלא רק נסיכויות, ממלכות, קיסרויות, רפובליקות וערים חופשיות . כל אחת מאלה היא צורת שלטון וגם
|
|