|
|
עמוד:13
13 ספה וחברה רצח רבין, שזכו להתייחסות בולטת בתקשורת וגם בקרב אנשי מקצוע . תופעות האבל שרווחו ודווחו הוסברו לא פעם כ"תגובה קלאסית" לרצח אב . ארליך טוען שמושג זה אינו מספק הסבר נאות לתגובותיהם של המתבגרים . הוא מציע הסבר חליפי, המבוסס על אופנויות החוויה של "הוויה" ושל "עשייה", ולאורן, הוא מתאר את המשמעות הבין-דורית האפשרית של רבין לדור הצעיר בישראל . בפרק הרביעי, "יושרה והדדיות בפסיכואנליזה - מי אחראי למה ? ", ארליך חוקר היבטים שונים של מושג האחריות הפסיכואנליטית . הוא מתבונן באחריותו של הפסיכואנליטיקאי כקלינאי וכמטפל, על מרכיביה הייחודיים, עוצמתה ומגבלותיה . בין השאר הוא שואל : מה הם הגבולות והמגבלות של המסגרת הפסיכואנליטית ? האם היא גמישה דיה כדי להימתח ולכלול פגישות ומגעים בסקייפ, בטלפון או במייל ? ומה בדבר כל אותן צורות תקשורת ומידע חדישות, שמאפשרות בנוסף גם הזדמנויות מציצניות שהרשת מאפשרת ? במאמר זה פונה ארליך גם לחברה הפסיכואנליטית בברלין, שבה הוזמן להרצות, ומתייחס לשאלת האחריות של הגרמנים וליחסים שהתפתחו בין שתי הקהילות . בפרק החמישי, "חלום, סמל ומציאות נפשית", ארליך מביא בפני הקורא לא את עיקרי תורת החלומות של פרויד, אלא את המשמעות של הכנסת החלום לשיח האנליטי על ידי פרויד . הוא כותב על החלום בהקשר של סמליות ומציאות נפשית ועומד על המשמעות האקטואלית שיש להבנה זו בהבנת הבדלי הגישות והמחלוקות הפסיכואנליטיות העכשוויות . ארליך דן בשאלות כמו : האם המציאות של הווייתנו היא ממשית או סובייקטיבית ? האם התרחשויות נפשיות פנימיות הן בבואה של המציאות המוכרת והידועה, או שמא להיפך ? האם ובאיזה אופן ידועה לנו המציאות על היבטיה השונים ? ובמילותיה של רחל : "ההיית או חלמתי חלום" ? . וינייטה קצרה מחלום של מטופלת מלווה ומדגימה את הפרק .
|
|