|
|
עמוד:12
12 שמואל ארליך בפרק הראשון, "הרהורים על אחרות, גבולות ודיאלוג", עוסק ארליך ביחסינו עם האחרות שלנו ושל הזר . הוא מנסה לתהות על מידת האמון, או האמונה, שיכולה להיות לנו באחר שבתוכנו . לאחר דיון נרחב במושג הגבול הוא מגיע לשאלות הקשורות לתפיסת האחר שבחוץ, כלומר האויב והזר, ולאפשרויות הדיאלוג איתו . הוא מראה כיצד קבלת האחרות של הזר היא מחווה לאנושיות, לשונות ולייחודיות של פרטים ושל קבוצות . רק היא יכולה להבטיח את התפתחותם של פתרונות קונפליקט יצירתיים וחדשניים שיתפסו את מקומן של זיקות דמיוניות, המעודדות משאלות להרוס ולהכחיד את האחר-האויב . הידברות יצירתית ואמיתית עם האחר תבוא רק עם נכונותנו לטבול את עצמנו ב"מרחב הפוטנציאלי" שבו שנינו - אני והאחר - מתקיימים, ולגלות את החלקים המשותפים, המעורבים והמאחדים בינו לבינינו . אולי אז נוכל לתפוס, ולו לרגע חולף, את היסודות המשותפים לנו, כמו קיומנו האנושי המשותף . בפרק השני, "של מי היא הטראומה ? מבט מחודש על מושג חמקמק מזוויות שונות", מזמין ארליך את הקורא להתבוננות מחודשת במושג הטראומה - מושג שמלווה את הפסיכואנליזה מראשיתה ועובר שינויים וגלגולים יחד עמה . מחד, המונח והמושג הפכו להיות נדושים עד כדי קֵירוב לאובדן משמעות . מאידך, מושג הטראומה מתייחס לצומת שקשה להגזים בחשיבותו עבור הגישה הפסיכואנליטית . ארליך מתמקד במקומה של הטראומה בהבנה הפסיכואנליטית ובקשר בינה לבין תיאוריות הדחף וההשלכות הנובעות מכך . מעבר לכך, ארליך מציע להוסיף את מימד החוויה ואופנויותיה כשותפים שווי ערך בהבנת השפעתה ומיקומה של הטראומה . הוא בוחן בקצרה את השפעות הגומלין בין אופנויות החוויה והטראומה של היחיד לעומת זו של הקבוצה והקהילה, ואת השלכותיה לגבי התמקמותו של האנליטיקאי במרחב הטיפולי . בפרק השלישי, "תגובת מתבגרים לרצח רבין - האמנם רצח אב ? ", ארליך מתייחס לביטויי הצער והאבל של מתבגרים בעקבות
|
|