פרסי

עמוד:14

14 יצחק בנימיני בשלב זה איבדתי גם את נוכחותה של האמונה באלוהים . ] מי אני ? ולמה התביישתי ? היום גם, בושה . לפחות על כך, גם, שאני התביישתי . האני שלי היום מבוגר, בטוח בעצמו, משכיל, כותב מאמר ברגע זה, מודע פוליטית, אבל, עדיין, קצת, מה אם הקורא יגלה שאני פרסי ? [ על מה יכולה להתבסס התגלית ? על השמועה על המוצא ההורי ? על המראה ? על מבטא שאין לי ? עדיין אני יכול לשמוע אמירות "מחמיאות" : "וואו ! אתה ממש לא נראה פרסי . לא יכולתי להאמין" . האם גם אני מבקש שלא להאמין בכך ? בבית הכנסת של אבי שהלכתי אליו לאחרונה לשבת יחד עם בני שהוא בית כנסת כלל-מזרחי גם כדי לעודד את אבי על שבנו בכורו ניאות להתפלל מצאתי חזרה את מנהג אמירת השלום הכה-תרבותית של יוצאי בית הכנסת שלמרות היותו- כלל מזרחי רובם פרסיים ופרסי שלא מזמן עלה כנראה לישראל ומדבר פרסית עכשווית יותר נתקל באבי בחזרתו ובירך אותו בברכה פרסית ארוכה ומפותלת לפי כללי הנימוס וכה אמרתי לעצמי שהוא נראה ממש פרסי וכעבור כמה ימים אותו פרסי חדש חלף על פני אמי בשעה שישבה בחצר ביתה וזו העירה לי : "ממש דומה לך, איציק, רק תוריד את המשקפיים, ואתה בול כמוהו" . ] ולמה פרסי ? נולדתי בפרס ? והיכן בכלל לעזאזל פרס ? אפילו תמונות שלה לא ראיתי הרבה, רק זיכרונות יפיפיים על פרס בילדותה של אימי, איספהן, עיר הארמונות . . . אותו ארמון שבו משפחת אימי התגוררה בו, עם האיל שנאכל, השלג, העורב החכם . . . [ אילו נזכרתי בזיכרונות של אימי כפי שסיפרה לי בארבע לפנות בוקר אחרי לידת בני בכורי הייתה אומרת אבי נחמיה היה איש אמיד שיחד עם אחָיו עסק בייצור נעליים קנו להם בית ענק ממש ארמון עם הרבה חדרים מהמוסלמים כיפות בתקרה יפות מאוד ובכל חדר שכנה משפחת אחד האחים כשבשבתות ובחגים היינו כולנו מכינים את הארוחות ואוכלים יחד וגם אני נזכרת באיל שפעם דוד שלי הביא בחופשה מהצבא איל שהוא כשר לאכילה או כבש ששחטנו כל פסח ובמקום מקרר הכנסנו בכדים ענקיים במחסן את החלקים והברכה עם הדגים שמעליו עורב ביקש החכם תמיד לרמות אותנו עד שסבא נפל וחלה והעסק נהרס ונהיינו עניים מאוד אז הציעו לנו לעלות לארץ ובאנו לפה לטבריה הפסקתי את הלימודים ואני ואחותי דליה עבדנו בפרדסים באזור וגם בתור גננת בהתחלה ואחרי כן הכרתי את אבא אבל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא