|
|
עמוד:13
תיאוריה סופית ואינסופית 13 תיאור כזה של המתודולוגיה ושל הלשון הוא הכרחי לפרויד כשהוא ממיר את הבסיס לתיאור ההתרחשות בנפש, אופני קיומה והימצאותה, ממערכת העצבים הפיזיולוגית, הניתנת לאישור אמפירי, למערכת דחפים, שהיא מלכתחילה מוסכמה "מעורפלת" בלבד . העמימות המושגית מוצגת כהכרח בל יגונה, וערכה של ההמרה נקבע על פי כוחה ההסברי . כאשר מושאו של המדע שלו הוא מתן הסבר כיצד "לא מודע" או "דחף" - שהטבע יסודם אך אינו חלק ממהותם - הופכים מגוף לנפש ומהי הנפש הזאת, עליו להתאים את המתודולוגיה והלשון למושא מחקרו . עם זאת, בל נשכח שהמילון של מדעי הטבע, של הביולוגיה ושל המכניקה ומושגי היסוד שלהם ממשיכים לשרת אותו ואף לשמש בסיס : "מנגנון", "כוח‑‑דחף", "אנרגיה", "כוחות דחייה ומשיכה", יחד עם "יחסי סיבה ותוצאה" הם חלק הכרחי מלשון שמנתקת אותם מהעולם האמפירי ושותלת אותם בעולם הנפש המשוער‑‑אך‑‑מוחש . מושג המנגנון מועבר מעולם המכניקה והתהליכים הגופניים אל "מדע הנפש" המבקש לנסח את החוקיות שתסביר את דרכי פעולתו ותוצאותיו, קרי את התהליכים הנפשיים וגילוייהם . כך אנו, הקוראים, אמורים, מתבקשים, לקרוא את הכתוב ; בגמישות, לקבל או לדחות את התיאור בידיעה שהוא תמיד ארעי ותמיד מוסיף לחפש . כל התיאוריה על מילותיה, כל המערכת המושגית שאנו פוגשים בחיבורים שלפנינו, דינה כדין הדחף : יפה לשעתה ופותחת אפשרויות חשיבה נרחבות, ספקולציות, על מהותנו, על נפשנו ; אפשר כמעט לומר, על נשמתנו . פרויד חוזר ומזהיר ומזכיר ש"כמובן, אל לנו להסוות או לייפות את אופיים הלא‑‑בטוח, ההססני, של ההסברים המטאפסיכולוגיים האלה . רק 9 העמקה נוספת תוכל להוביל למידה מסוימת של הסתברות" . החיבורים נקטעים כביכול "באמצע", בהצהרות שעדיין איננו 9 . "השלמה מטאפסיכולוגית לתורת החלום", באסופה זו .
|
|