|
|
עמוד:12
זיגמונד פרויד - הלא מודע 12 זאת מתוך היותם בעלי זיקות משמעותיות לחומר האמפירי, זיקות שאנו מדמים לנחש עוד לפני שניתן להכירן ולהוכיח את קיומן . רק לאחר מחקר יסודי יותר של תחום התופעות האמור ניתן גם לתפוס את מושגי היסוד המדעיים שלו ביתר חדות ולהמשיך ולשנותם כך שישמשו בהיקף רחב יותר ותוך כדי כך יהפכו נקיים מסתירות . ייתכן שזהו הרגע לכבול אותם בהגדרות . אולם התקדמות הידע איננה סובלת כל נוקשות בהגדרות . כפי שהדוגמה של הפיזיקה מלמדת אותנו באופן מבריק, תמורה מתמדת מתחוללת גם בתוכנם של "מושגי היסוד" שנקבעו בהגדרות . מושג יסוד מוסכם כזה, שהוא מעורפל לפי שעה, אך בפסיכולוגיה לא ניתן לוותר עליו, הוא זה של הדחף . הבה 8 ננסה למלא אותו תוכן מבחינות שונות . הקטע הזה פותח את החיבור על הדחפים ומדגים להפליא את האופן שבו פרויד מצדיק ומנסח את המתודולוגיה והלשון המשרתות את המדע שהוא בורא . אי‑‑ודאות, תמורה מתמדת, מוסכמות, שכטבען של מוסכמות ניתנות לשינוי על פי הצורך, וקשר מעגלי בין התופעות לבין המשגתן : התופעה מכתיבה את המושג והמושג מגדיר את התופעה שאת קיומה הוא מכתיב . התיאוריה ולשונה גמישות ומחויבות לשינוי מתמיד, הן משום גילויים אמפיריים חדשים והן מתוך כשלים ופערים המתגלים בה . אין דבר הרחוק ממנה יותר מנוקשות, קיבעון מחשבתי ולשוני ; היא נתונה בתהליך מתמיד, גם כשהיא מתחזה לפעמים לסוף פסוק נחרץ . המושג הוא אסטרטגיה לרכישת ידע, הכרחי לשרטוט מתודולוגיה, מורה דרך לאופני החקירה ולהבנה, והוא בר‑‑תחליף כשהחקירה מעלה תובנות ועובדות חדשות המערערות את שימושיותו ומחייבות את החלפתו . 8 . "דחפים וגורלות דחפים", באסופה זו ( כל ההדגשות שלי ) .
|
|