|
|
עמוד:9
תיאוריה סופית ואינסופית 9 היא אינה אלא מוסכמה שאין לה הוכחה אמפירית . על אחת כמה וכמה כשמדובר בנפש הקשורה לגוף אך היא עצמה נטולת מיקום ובחלקה הגדול איננה מודעת . לכן אין זה מפתיע כלל שאבי התיאוריה, זיגמונד פרויד עצמו, ששנים ארוכות לפני היותו לפסיכולוג היה נוירולוג מצליח שחקר וניתח את מה שמפעיל את הגוף, את עצביו של הגוף החי, לאו דווקא האנושי, ותיאר את ממצאיו בכתב, לא תמיד היה בטוח שיש בכוחו לבטא במילים מדויקות, מדעיות, את אותו לא מודע שבנפש האדם הערטילאית . הוא אמנם היה משוכנע בקיומו, אך היה במרדף מתמיד אחר שפה מובנת, אמינה, שתלכוד את המערך החמקמק הזה לשביעות רצונו, ושתשמש הוכחה משכנעת לו עצמו, למאזיניו ולקוראיו ולעולם המדע כולו . הוא חיפש דרך שתסייע בידו לעבור מהנוירולוגיה, שבממצאיה הממשיים, אלה הניתנים לניתוח בסכין הכירורגית, עסק בראשית דרכו, אל פסיכולוגיה חדשה ; הוא חיפש דרך שתעזור לו להשחיז לשון שתדע לנתח, לערוך אנליזה לנתונים הניתנים לתפיסה בעין הפנימית בלבד והנגזרים מהליכה מחשבתית עיקשת, ספקולטיבית, בעקבות רעיון . הוא ביקש להוכיח שהתחום שהוא עוסק בו הוא תחום לגיטימי לחקירה מדעית ושיש בידו "סכין" חדה דייה שתשמש כלי אחראי לחקירה אנליטית כזאת ולניסוח תיאוריה שתאשש אותה . החיפוש אחר הלשון היה אפוא בה בעת חיפוש אחר שיטה שיישומה יסיר כל ספק שאכן מדובר במדע ולא בהגיגים או בדמיון 4 פרוע . החיבורים שבקובץ זה הם תוצאתו של החיפוש הזה . כידוע, הניסיון להשתמש במתודה המדעית של הנוירולוגיה, בלשונה ובמונחיה, לא עלה יפה, על אף המאמץ הגדול שהושקע 4 . הקובץ איננו מכיל את כל המאמרים התיאורטיים שפרויד כתב באותן שנים ושתורגמו לא מכבר לעברית, בהם הצגת הנרקיסיזם ( 1914 ) , שהוא אבן בניין חשובה בכל המבנה התיאורטי המדובר .
|
|