|
|
עמוד:14
14 | תאוריות ציניות ואנטי-אוניברסלית, היא זו ששורשיה טמונים בתאוריה הביקורתית . תאוריה ביקורתית עוסקת בראש ובראשונה בחשיפת הטיות נסתרות והנחות יסוד שלא נבחנו מספיק, בדרך כלל באמצעות איתור מה שמכונה "בעייתיוּת", שהיא שגיאה באופן פעולתן של החברה ומערכותיה . במובן מסוים, הפוסטמודרניזם היה שלוחה של הגישה הביקורתית הזו, שפעלה באופן עצמאי במשך זמן מה עד שבשנות השמונים והתשעים אימצו אותה פעילי הצדק החברתי הביקורתי ( שאגב, מיעטו מאוד להתייחס לעמדותיו של ג'ון רולס בנושא ) . התנועה שמקדמת את הגישה הזו מתייחסת אל האידאולוגיה שלה בפשטות כאל "צדק חברתי", כאילו היא לבדה מבקשת חברה צודקת וכל השאר תומכים במשהו אחר לגמרי . התנועה הזו נקראה אפוא "תנועת הצדק החברתי", ומבקריה ברשת מכנים אותה יותר ויותר "ווֹקיזם" ( מלשון woke , "ערני", בשל אמונתה שהיא לבדה "התעוררה" לעוולות החברה ) — "נְעוֹרוּת", כפי שיש המתרגמים זאת . "צדק חברתי" כשם עצם פרטי מתייחס לפרשנות דוקטרינרית מסוימת מאוד למושג הצדק החברתי ולדרכים להשגתו, תוך קביעת אורתודוקסיה קפדנית וברורה סביב המונח הזה . אף שאנחנו נרתעים מכך שניראה כאילו אנו מפקידים את השאיפה הליברלית המהותית לצדק חברתי בידי התנועה האידאולוגית הבלתי ליברלית הזו, זהו השם שהיא ידועה בו ; ולכן, לשם הבהירות, נתייחס אליה כאל תנועת הצדק החברתי לאורך הספר הזה . הבה נבהיר את המחויבויות החברתיות והפוליטיות שלנו : אנו מתנגדים לתנועת הצדק החברתי, כי אנו מחויבים לרעיון הצדק החברתי . קשה להחמיץ את השפעת תנועת הצדק החברתי על החברה, בעיקר בצורת "פוליטיקת זהויות" או "תקינות פוליטית" . כמעט בכל יום מתפרסם סיפור על מישהו שפוטר, "בוטל" או סבל מביוש ציבורי ברשתות החברתיות, כי אמר או עשה משהו שהתפרש בתור התבטאות סקסיסטית, גזענית או הומופובית . לפעמים ההאשמות מוצדקות, ואנו יכולים לנחם את עצמנו שבעל הדעות הקדומות — שאנו חושבים שהוא שונה לחלוטין מאיתנו — נענש "כראוי" על עמדותיו מלאות
|
|