|
|
עמוד:10
10 | סוכני בורות מן העבר השני, הערכים הנשגבים של חופש הביטוי וחופש העיתונות, שכל חברה דמוקרטית נבחנת במימושם, שימשו ככותרת גג וכהצדקה לסיקור חד-צדדי, פרשנות חד-צדדית, דעות חד-צדדיות . כשפוליטיקאים מימין, הלא הם נציגי הציבור, יצאו נגד שידור או כתבה, הם מותגו כמי שפוגעים בחופש הביטוי . זאת אומרת, כאשר ניתנה להם ההזדמנות לעשות זאת . פעילי ימין רדיקלי נחסמו מראיונות לתחנת הרדיו של הצבא ושל הממשלה בשם הערך של מלחמה בגזענות, בעוד בכירי ארגון הטרור חמאס ופת"ח נהגו להתראיין אחת ליום-יומיים תחת הכותרת של ריבוי דעות ופלורליזם . 'סוכני בורות' מאת מארק לוין ממחיש, כמאמר הביטוי התלמודי, שסדנא דארעא חד הוא : ההטיה דומה משני צידי האוקיינוס, המוסר הכפול דומה, גם שירותי האתרוּג בעודך ממתג את עיתונאי הצד השני כשופרות . אפילו הסכנה לדמוקרטיה . לוין מזכיר מקרים רבים שבהם התנכלו ממשלים דמוקרטיים לכלי תקשורת, ובישראל, על אף אזהרות קץ הדמוקרטיה הנשמעות בדרך כלל משמאל, היו אלה דווקא ממשלות שמאל שסגרו כלי תקשורת : בן-גוריון סגר את 'קול העם' והתנכל ל'העולם הזה', ממשלת רבין פשטה על ערוץ 7 , ציפי לבני וחבריה ניסו לסגור את ישראל היום . מה המסקנה ? תלוי אם הקורא הוא נבחר ציבור או חלק מהציבור . טראמפ ונתניהו, שם וכאן, עושים מה שפוליטיקאים רגילים לעשות, והוא למנף את הסיטואציה לצורכיהם . הם זיהו את עיתונות השמאל הליברלית ( או בשמה : "עיתונות המיינסטרים" ) כיריב נוח בהרבה מאשר היריבים האמיתיים באופוזיציה . אבל צרכן החדשות המתוסכל צריך לפעול אחרת מהם . יש להיזהר מלעשות, להבדיל, מה שעשו אזרחי מדינות ערב שמאסו בעשור שעבר ברודנים שניהלו את חייהם : הם זיהו את השליט עם המדינה, ובזעמם על השליט — הרסו את המדינה . חופש העיתונות הוא ערך נעלה, והיכולת להציג לציבור את תמונת המציאות היא זכות אדירה וחובה קדושה . ממש כשם שמתנגדי ראש ממשלת ישראל אינם מתנגדים לרעיון שלטון הרוב אלא רק למי שמחזיק כרגע ברוב, כך
|
|