|
|
עמוד:11
המירה האמרייני והמירה הישראמי | 11 שהם מוסדות אליטיסטיים ברמה גבוהה ושכר לימוד גבוה שאינם זמינים לכול . לעומת זאת, בתי הספר בזיכיון מחויבים לאותם יעדים שמציב לעצמו החינוך הציבורי, אך משתמשים בכלים של חינוך פרטי כדי להשיגם . הם ממלאים את תפקידה של המערכת הציבורית הרגילה, הרשמית — אך פשוט עושים זאת היטב ממנה . אין זה אומר שהם תמיד מצליחים . ישנם בתי ספר בזיכיון שנכשלו במשימתם, לא עמדו ביעדים, ונסגרו . אבל זה בדיוק סוד כוחם : שהם מוסיפים להתקיים רק אם הם טובים, ושיש להם לפיכך תמריץ חזק להיות כאלה . הרי בתי ספר ציבוריים רשמיים כושלים, שאינם עומדים ביעדים, יש ככוכבי השמיים לרוב — אבל הם כמעט אף פעם לא נסגרים, אלא מתמידים בכישלונם . סוד ההצלחה של בתי הספר בזיכיון הוא תמונת מראה לסוד כישלונם של בתי הספר הרשמיים . בתי ספר בזיכיון פועלים בחופש פדגוגי, ניהולי ותקציבי ; הם מעסיקים בעצמם את כוח ההוראה שלהם ; והם פועלים במערכת תחרותית הדוחפת אותם להשתפר . בתי הספר הרשמיים, לעומת זאת, כבולים באין-ספור הנחיות ונהלים מצד הבירוקרטיה הממשלתית ; הם נדרשים להעסיק רק מורים מוסמכים, ורק על פי הסכמים קיבוציים עם ארגוני המורים ; והם אינם נדרשים להתחרות על ליבם של תלמידים והוריהם . האויבים שקמו לבית הספר בזיכיון הם אלה השואבים את כוחם מהמונופול של מערכת החינוך הממלכתית : מחלקות החינוך ברשויות, וארגוני המורים . וזו, לצערנו, הסיבה לכך שבישראל לא קיימים בתי ספר בזיכיון, אף שבמקומות רבים מערכת החינוך הציבורית זקוקה לשיפור ניכר . * * * הישגיה של מערכת החינוך הישראלית רחוקים מלהיות גאווה לאומית . ההורים, בכל מקום שמתאפשר להם, מעדיפים לצאת ממנה אל החלופות הקיימות המעטות . התלונות שלהם לגביה חוזרות
|
|