|
|
עמוד:10
10 | מדוע הם שונאים בתי ספר פרטיים ? בארצות הברית, בתי ספר בזיכיון נולדו בשנות התשעים של המאה העשרים כדי לפתור את הבעיה הזאת . הם הוקמו בדרך כלל בידי אנשי חינוך שמאסו בכישלון המובהק של המערכת הציבורית, וביקשו לייצר לה חלופה ציבורית מסוג אחר . בתי הספר בזיכיון אומנם נמצאים בבעלות ובניהול פרטיים, אבל המימון שלהם הוא ציבורי, והם משרתים לעיתים קרובות את האוכלוסיות החלשות שהמערכת הציבורית מנסה לקדם . הם חותמים על הסכם ( זיכיון ) עם המדינה, ובו הצדדים מסכימים כי בית הספר יקבל כל תלמיד, ויקבל מימון בעבורו, וינסה להביאו לרמה לימודית ראויה ביעדים שהמדינה מציבה . אם בתום תקופת הזיכיון בית הספר אינו מצליח לעמוד ביעדים הללו, הזיכיון מבוטל ובית הספר נסגר . בתי הספר בזיכיון אינם ממיינים את התלמידים המידפקים על שעריהם ואינם בוחרים את הטובים ביותר, אלא עורכים הגרלה כדי לקבוע מי ייכנס לתוכם . הם נמצאים בבעלות ובניהול עמותות וארגונים ללא כוונת רווח ואינם גובים שכר לימוד מתלמידיהם . הם מלמדים במקרים רבים תלמידים חלשים ביותר — והם עושים זאת בהצלחה מרשימה, שפרטיה פרוסים בספר שאתם אוחזים בידכם . הצלחתם של בתי הספר בזיכיון הייתה צריכה להקנות להם פרסים פדגוגיים והערצה ציבורית, אבל תחת זאת הם נושא למחלוקת נוקבת והם נתונים לניסיון להצר את צעדיהם מצד פוליטיקאים, רשויות וארגוני מורים . במשך שנים האשימה המערכת הציבורית בכישלונה את כולם : את היעדר התקציבים, את הנסיבות המורכבות, ואפילו את הילדים עצמם הלוקים כביכול בחוסר מוטיבציה . אבל בתי הספר בזיכיון חשפו את המערכת הציבורית במערומיה . הם עובדים עם אותם ילדים, באותם תקציבים, באותם מקומות, אבל מצליחים להגיע איתם להישגים שבתי הספר הציבוריים רחוקים מהם . בתי הספר בזיכיון מאיימים על מערכת החינוך הציבורית המסורתית, זו שבניהול המדינה, יותר מכפי שבתי ספר פרטיים הצליחו לאיים עליה . בתי ספר פרטיים הם לרוב בעלי ייחודיות פדגוגית מובחנת, כגון בתי ספר דתיים, אנתרופוסופיים או דמוקרטיים, או
|
|