הקדמה

עמוד:13

13 הקדמה יחדיו . הם הופכים, בזכות סגולה יתרה, לדימויים אמיתיים . הפרדוקס השוכן בלב חקירותינו את הדמיון הספרותי - לחשוף את הממשות באמצעות הדיבור, לצייר בעזרת מילים - עשוי לבלוט כאן . ה ד ימו יים המ ד בר ים מתרגמים את ההתרגשות יוצאת הדופן שדמיוננו חווה אל מול הלהבות הפשוטות ביותר . 4 . עלי לבאר עדיין פרדוקס נוסף . במסגרת רצוני לחוות את הדימויים הספרותיים בכך שאעניק להם את מלוא האקטואליות שלהם, ולצד שאיפתי הגדולה אף יותר להוכיח שהשירה היא כוח פעיל בחיינו כיום, האין זה פרדוקס חסר כל תוחלת מצדי, לכנס חלימות כה רבות תחת סימן הלהבה ? העולם נע במהירות, המאה שלנו מתקדמת בקצב מואץ . חלפו הזמנים של הפמוטים והפתילות . דברים מיושנים מתכתבים עם חלומות שאבד עליהם כלח . לטיעונים הללו נוכל לענות בפשטות : החלומות והחלימות אינם מתקדמים בקצב המהיר של המודרנה כמו הפעולות שלנו . החלימות שלנו הן ה רג ל י ם נ פ ש י י ם ממשיים ששורשיהם נטועים עמוק . חיי הפעולה אינם מפריעים להם כלל . הפסיכולוג עשוי למצוא בהם תועלת, אם ימצא מחדש את כל השבילים המובילים אל הביתיות הקדומה ביותר . חלימות האור הקטן יובילו אותנו אל פינת המחסה של הקרוב והמוכר . דומה שיש בתוכנו פינות אפלות שאינן מוכנות לשאת אלא אור מהוסס . לב רגיש אוהב ערכים שבריריים . הוא מוצא לו שפה משותפת עם ערכים השרויים במאבק, ומכאן גם עם האור הקלוש הנאבק כנגד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא