|
|
עמוד:11
11 הקדמה הלהבה, החולם חי בתוך עבר שכבר אינו שלו בלבד, כי אם בתוך עברן של להבות האש הראשונות בעולם . 2 . בדרך זו מנציחה ההתבוננות בלהבה חלימה ראשונית . היא מנתקת אותנו מן העולם ומרחיבה את עולמו של החולם . ללהבה יש נוכחות מרשימה משל עצמה, אולם בקרבתה, אנו מפליגים הרחק בחלימתנו, הרחק מדי : "אנחנו הולכים לאיבוד בחלימות" . הלהבה היא כאן, זעירה ורעועה, נאבקת לשמר את קיומה, ואילו החולם הולך לחלום במקום אחר ומאבד את קיומו שלו כשהוא חולם חלום גדול, גדול מדי - כשהוא חולם על העולם . הלהבה היא עולם ומלואו עבור האדם הבודד . לכן, אם חולם הלהבה מדבר אל הלהבה, הוא מדבר אל עצמו, והנה הוא כבר משורר . בהגדילו את העולם, את גורל העולם, בהגותו בגורל הלהבה, מרחיב החולם את השפה משום שהוא מבטא יופי של העולם . בזכות מבע כזה הרואה יופי בכול, 3 חיי הנפש עצמם מתרחבים, מתרוממים . ההתעמקות בלהבה העניקה לחיי הנפש של החולם הזנה אנכית, מזון שמגביהַּומרומם . מזון אווירי, ההולך בניגוד לכל "מזונות האדמה" - אין לך עיקרון פעיל ממנו כדי להעניק תנופה פנימית 3 [ "מבע הרואה יופי בכול", במקור - -expression pancalisante וכך מסביר בשלאר את המונח Pancalism בהערת שוליים בספרו האוויר והחלומות ( L׳air et les songes , José Corti, p . 65 1943, ) : "כדי לענות לטענות שהועלו נגדי בנוגע לשימוש במילה פאנקליזם, אזכיר כי שאלתי אותה מאוצר המילים של בולדווין . כוונתי בכך היא שהפעילות הפאנקליסטית נוטה להפוך כל התבוננות ביקום לעדות של יופי אוניברסלי . ראו : J . M . Baldwin , Théorie génétique de la realité, Le Pancalism e . ]
|
|