|
|
עמוד:14
14 ארונדהטי רוי הפעורה בעולם החינוך שלנו . כמו כן הבהירה לי הקריאה מדוע קיימת התהום ומדוע תמשיך להתקיים כל עוד לא תעבור החברה ההודית שינוי רדיקלי ומהפכני . מהפכות יכולות להתחיל - ולא פעם אכן מתחילות - בפעולה הפשוטה של קריאה . אם שמעתם על מַלָלָה יוֹסֵפְזַאי אבל לא שמעתם על סוּרֶקָהה בּהוֹטְמָנְג', אני ממליצה לכם בחום לקרוא את אמבדקר . כבר בגיל חמש – עשרה נזקפו לחובתה של מללה כמה וכמה פשעים : היא היתה נערה, היא גרה בעמק סְוָואט שבפקיסטאן, היא כתבה בלוגים לבי – בי – סי, הופיעה בסרטון וידיאו של ניו יורק טיימס והלכה לבית ספר . מללה רצתה להיות רופאה ; אביה רצה שתהיה פוליטיקאית . היא היתה ילדה אמיצה . היא ואביה התעלמו מהכרזות הטאליבן ולפיהן בתי ספר לא נועדו לבנות ומהאיומים להרוג אותה אם לא תחדל לדבר בגנות הארגון . ב - 9 באוקטובר 2012 הוריד אותה אדם חמוש מהאוטובוס שהסיעה לבית הספר וירה בראשה . מללה הוטסה לאנגליה, שם קיבלה את הטיפול הרפואי הטוב ביותר בנמצא והתגברה על הפציעה . זה היה נס . נשיא ארה"ב ומזכירת המדינה שלחו למללה הודעות תמיכה וסולידריות . מדונה הקדישה לה שיר . אנג'לינה ג'ולי כתבה עליה מאמר . מללה הוכרזה כמועמדת לפרס נובל לשלום ; היא הופיעה בשער המגזין "טיים" . גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ושליח מיוחד של האו"ם לענייני חינוך, פרסם ימים ספורים לאחר ההתנקשות עצומה שכותרתה "אני מללה", וקרא לממשלת פקיסטאן להעניק חינוך לכל ילדה באשר היא . מתקפות כלי הטיס הבלתי – מאוישים של ארה"ב בפקיסטאן, הטומנות בחובן שליחות פמיניסטית של חיסול טרוריסטים אסלאמיסטים שונאי נשים - עודן נמשכות . סורקהה בהוטמנג' היתה בת ארבעים, וגם היא ביצעה כמה פשעים .
|
|