|
|
עמוד:13
להמטו ‑ אונקולוגיה ילדים - ירדו בהדרגה מן הכותרות ופינו מקום לשיתוף ולהערכה הדדית עם הוועדים ועם כלל הצוותים שבהדסה . הים סר מזעפו, וכולנו, וזה כולל אותי כמובן, מלקקים את פצעי הסערה ומשקיעים בבנייה, בעשייה ובקידום המרכז הרפואי . כי, כידוע, אין דבר יותר יפה יותר מים שקט, רגוע וכחול . עוד רבות יסופר על הדסה החדש, זה שחזר להיות הדסה של חמלה, של מצוינות רפואית, ושל אמפתיות ויעילות כלכלית, כדי לבסס את קיומו כמרכז רפואי בר ‑ קיימא : איכותי, מתקדם, אקדמי - ואהוב על הכול ; מהפך של ממש שהצליח, לפי שעה, באופן מלא בעזרת צוות נפלא שתוגבר בשחקני חיזוק, כוכבים מבתי חולים אחרים, שאהבו את מה שקורה בהדסה - והחליטו להצטרף גם הם . אבל כמו שקורה בים הרחב והגדול, יש שמתקדרים לפתע השמים והרוח עולה עד כדי סערה של ממש, כזו שהביאה את נשיאת הדסה היוצאת, הלן הרשקין, ואת קודמתה ננסי פלצ'וק, לפרסם בעיתוני ישראל בסוף 2019 כי נשות הדסה תובעות את פיטורֵי מנכ"ל בית החולים בעוון השמצת הארגון . ההתמודדות התקשורתית היתה מזיקה ומיותרת . אף אחד מן הצדדים לא הרוויח דבר - והארגון כולו בכל העולם שילם מחיר תדמיתי גבוה . מה שהטריד אותי באופן אישי זו השאלה מדוע אני שוב מוצא את עצמי במרכזה של סערה . האם זה שוב הפה הרוטשטייני שלי, שאינו יודע לשים מחסום ? ולמה בעצם אני לא אורז את חפצַי, מודה לכולם ופורש פרישה מכובדת לאחר ארבע פלוס שנות עשייה מוצלחת בהדסה ? הרי גיל 70 הוא גיל בהחלט נחמד וראוי לפרישה . אלא שאני לא נוהג להשאיר דברים לא ‑ עשויים, ובטח לא כשמדובר במשימה לאומית חשובה . לא מתאים לי להתקפל, להשאיר את 5,000 עובדי הדסה בשנת ההבראה האחרונה לחסדיו של מישהו אחר, ועוד בזמן קריטי כל כך . זאת, בשעה שאנחנו, ההנהלה הקיימת, עמלים כבר על השנה הראשונה של הסכם ההבראה עם תוכנית לחמש שנים . זה נראה לי כמו הפרת אמון בוטה . הכרזות נשות הדסה על רצונן לפטר אותי נראו יותר כמו מחאה והן נעדרו את הנחישות לבצע מהפך בהנהלת המוסד . הדבר בא לידי ביטוי בכישלון זאב בחלוק לבן 13
|
|