|
|
עמוד:12
של יוני חצינו את ה ‑ 2,000 מאומתים ליממה . בתום השבוע הראשון ליולי החלו כבר להתמלא יחידות הקורונה שבבתי החולים . בהמשך אותו חודש התחלנו לחוות עשרות מונשמים וחולים קשים בכל בתי החולים, ומקדם ההדבקה הקהילתית כבר חצה את ה ‑ 3 . 1 = R . מדיניות המנכ"ל החדש, פרופ' חזי לוי, היא יותר בכיוון של שיתוף, ואני, ה"מתנגד", אף צורפתי לצוות המייעץ למנכ"ל בשיחות זום שבועיות . אבל למרות שלכאורה זהו שינוי אדיר ויש לי כעת אופציה לבטא את עצמי, עדיין איני מרגיש שמישהו מתייחס אלי ברצינות או שלדעותי יש השפעה אמיתית על מה שקורה בשטח . בינתיים תחזיותי הקודרות הולכות ומתממשות, כשעיקר הבעיה היא קריסת המשק, האבטלה, והציבור הממורמר שאינו מציית להנחיות . היתה לי שיחה בעניין עם פרופ' אבי שמחון, יועץ ראש הממשלה לכלכלה, ונראה היה ששנינו פשוט חיים בשתי מציאויות שונות . ירדתי לגמרי מהופעות בטלוויזיה, בגלל תחושה שזה סתם, לא יעיל, לא עוזר, ולא משפיע . ואולי אבי שמחון צודק ואני סתם מפנטז כמה רע המצב במשק ועד כמה נכשלנו במאמצים לבלום את הפנדמיה הארורה הזו . ובינתיים כל יומיים נוחתים עלינו הגבלות וגזירות, וכל סוף שבוע אנחנו עדים להפגנות מחאה ענקיות, ההופכות להתכתשות עם גורמי החוק ומלוות במעצרים משל היה בלפור כיכר תחריר שבקהיר . החלטתי גם לפרוש מצוות יועצי הפרויקטור רוני גמזו, ולהתכווץ לפעולות בתוך הדסה בלבד . בתוך כך אני מסתכל אחורה על המינוי ההיסטורי שלי למנכ"ל הדסה . זו היתה החלטה קשה והתלבטתי ממושכות אם לקבל את התפקיד . אבל אז, בחלוף ארבע שנים וחצי, מסתמן שהמינוי הזה בסך הכול חיובי, קודם כול למרכז הרפואי הדסה עצמו - ונראה שגם לי . עם יד על הלב, אני יכול לומר שעמדנו, המרכז הרפואי ואני, באתגר הבלתי ‑ אפשרי הזה . בהדרגה שככו סביבי קולות האופוזיציה הפנימית בהדסה, ההתייעלות הכלכלית והניהול השפוי עשו את שלהם, ואפילו המדדים הפיננסיים הלכו והשתפרו . יתר על כן, באוצר יש כבר קולות שמגדירים אותנו כ"בית חולים יעיל" . הסערות הפנימיות שפקדו את בית החולים עם כניסתי לתפקיד, שגדשו את כל כלי התקשורת, ושהגיעו עד כדי נטישת רופאים בכירים את המחלקה 12 זאב רוטשטיין
|
|