|
|
עמוד:8
פתח דבר 8 והחרדות, קבעו את נתיבי חייה . המבקשים התחדשות דתית עמדו מול מתנגדים שמרנים שחשדו בהם במינות, והמתווים תכניות לשידוד מערכות יסודי בחינוך ברוח ערכי הנאורות מול עילית רבנית שחששה לסמכותה . קווי המתאר של חזון עתיד לעולם מתוקן ומואר שתבונה והומניזם יתגברו בו על ה"ברבריות" התערבבו בתמונות עולם לעומתיות שצבעו את המציאות בצבעים קודרים של קריסה . הנאבקים להסרת מגבלות מהמיעוט היהודי בשם הסובלנות ההומניסטית התמודדו עם החושדים באופיו הלקוי ללא תקנה שמנציח את זרותו ואת הסכנות הנשקפות ממנו . במוקדי התסיסה והמתיחות באירופה בכלל ובקרב היהודים בפרט התגלתה עוצמת האוטונומיה של האדם המודרני . טביעות אצבעותיו של האני החדש, האינדיבידואל המכיר בערך עצמו, ניכרו כמעט בכל המחלוקות והסערות שהתעוררו במרחב הציבורי . קפסולת הזמן של המאה השמונה עשרה קיפלה את ציפיותיהם ותקוותיהם של בני הזמן לתמורה משמעותית בחייהם ול"ימים מאושרים" . רבים האמינו שאושר עלי אדמות הוא זכות ואפשרות, והשקיעו מאמצים בתחומי הפרט ובספֶ רה הציבורית כדי לכונן חיים טובים יותר ומתוקנים . "האושר שהתייחס באופן מסורתי לחיי העולם הבא", הצביע מיכאל הד על אחת המהפכות המשמעותיות ביותר שחולל החילון בעידן המודרני, "הפך יותר ויותר למושג המתייחס לחיים בעולם הזה" . 3 אבל הציפייה הזו כללה גם את השיח, הוויכוח והתחרות על אופיים של החיים המאושרים ואף את תודעת המצוקה הסובייקטיבית והסבל האובייקטיבי שצובעת את התקופה דווקא בצבעים קודרים ובסתירה גמורה לדימויים האופטימיים של "הפילוסופים" . עבור רבים, ואולי אף הרוב המכריע, "ימים מאושרים" סימנו רק עתיד מרוחק בעוד שהמציאות הפוכה לחלוטין . ועם זאת לאורך כל המאה נמשך המאמץ לשנות את המציאות, את הערכים, את חזון העתיד, כאשר בָּ אופק אותם חיים מאושרים, גם אם הובנו באופנים שונים ולפעמים אף מנוגדים . 4 כאשר הפילוסוף עמנואל קאנט טען "ששום אושר או מושלמות לא יהיו מנת חלקו [ של האדם ] , אלא אם כן הוא בעצמו ברא אותם", הוא דרש שהשאיפה לאושר תהיה למטרת חייו של האדם האוטונומי, ושתהיה לפרויקט היסטורי של מחשבה מחדש ולמשימה נשגבת בתקופה שאותה הוא כינה "עידן הביקורת" . 5 מחקר העבר היהודי מתחלק בדרך כלל בין קהילות ופזורות, צמיחתן של תנועות חדשות, סוגיות חברתיות, מערכות יחסים עם העולם הנוצרי, זרמים במחשבה, דמויות משפיעות ויצירות תרבות מרכזיות, והוא נוטה פחות לשחזורה המלא ולשרטוטה המקיף של תקופה שלמה . הספר הזה, לעומת זאת, מציב את פרק הזמן שבין השנים 1700 – 1800 כמסגרת היסטורית לסיפורן-מחדש של תולדות היהודים באירופה . מעשה הפריודיזציה, חלוקת העבר לתקופות ולמאות, טען ההיסטוריון הצרפתי ז ' ק לה גוף ( Jacques Le Goff )
|
|