|
|
עמוד:14
פתח דבר 14 הפטרת היום הקדוש : 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל . ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם' . וכמה אתפלל שיקוים בי גם המשך המקרא : 'מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחִלם' . ♦ איש אינו יודע מה באמת עבר במוחו של ר' יואל כאשר עמד על סיפון אותה אונייה בעצם ימי הסליחות, אבל אין ספק כי חייו עד לאותה נקודה היו סוערים, מפתיעים ומלאי תהפוכות . עוד כנער הוא העריץ את אביו שהיה רב קהילה, ראש ישיבה ואדמו"ר חסידי רב כוח והשפעה . אולם כבר אז הובהר לו כי את מעמדו ואת תפקידיו של ראש המשפחה יירש דווקא אחיו הבכור, ואילו לו עצמו נותר להתנחם רק באהבתה של אימו . חייו האישיים היו שזורים טרגדיות . למגינת ליבו לא הצליחה אשתו ללדת לו בן זכר, ושלוש בנותיו נפטרו עליו עוד בחייו, אף הן מבלי שהותירו לו זרע של קיימא . אשתו הראשונה מתה אף היא בגיל צעיר, והשנייה, שממנה קיווה להיבנות, לא העניקה לו אף לא צאצא אחד . נפשו השסועה בין שאיפתו להוכיח את כישוריו ואת גדולתו התורנית מחד גיסא, ובין האכזבות הרבות שזימנה לו המציאות מאידך גיסא, הצמיחה לו מעטה מסוקס שהקהה את רגישותו לתחושותיו של האחר . את מאבקיו ניהל בערמומיות ובתקיפות וללא התחשבות בדעת הקהל, שתמיד פעלה נגדו, או בתחושותיהם של מתנגדיו, שאת כבודם רמס בראש חוצות . כך, בצעדים כבדים וגסים, פילס את דרכו במעלה ההנהגה של החברה החרדית בסביבה שבה חי . מרבית היהודים התנערו מקנאותו המופרזת וגינו את דרך התנהלותו הכוחנית . אולם עבור קבוצה קטנה של מעריצים מסורים התווה ר' יואל את הדרך הנכונה האחת והיחידה להתמודד עם האתגרים שהציבו החיים המודרניים בפני היהדות המסורתית והשמרנית . נחישותו הבלתי מתפשרת, כישוריו האישיים יוצאי הדופן ומסירותם חסרת הגבולות של חסידיו, הצעידו אותו במשך השנים מפסגה אחת למשנתה . ערב פרוץ השואה כבר השיג ר' יואל את כל המטרות ששם לעצמו וכיהן בכל התפקידים שאותם מילאו בעבר כל אבות אבותיו . כישוריו האינטלקטואליים והישגיו הרבים לא הצילו אותו מפני שגיאות וטעויות, ולא היו ימים שבהם ניכר הדבר יותר מאשר בתקופת השואה . שורה של החלטות שנויות במחלוקת הובילו אותו בסופו של דבר להציל את חייו, אבל בה בעת לאבד את כל נכסיו הגשמיים ואת מעמדו הציבורי . מרבית חסידיו עלו בעשן
|
|