|
|
עמוד:9
פתח דבר 9 הלועזי, ייחוסו וקשריו המשפחתיים – על נשיו, אֶחיו וטפו, וכן ללמוד פרטים רבים על חייו הציבוריים בברצלונה, סרגוסה ונאוורה, על יחסיו עם המלכות בת הזמן ועל הכוח והסמכות שניתנו לו על ידה הן לפני פרעות קנ"א ( 1391 ) הן לאחריהן . תודה ליורם מלצר על תרגום המאמר . המאמר השני דן באיגרת שכתב קרשקש לקהילה היהודית באביניון בעקבות פרעות קנ"א, המתארות את השתלשלות העניינים ואף את מותו של בנו על קידוש השם . האיגרת פורסמה בעבר אך היו קיימים כמה נוסחים וכל אחד מהם סבל מבעיות שונות . המאמר כולל מהדורה מדעית של האיגרת, המסתמכת על כל הנוסחים הקדומים, תוך הכרעה של הנוסח המועדף . נוספו לאיגרת מראי מקום וביאורים שונים . מאמרו של רם בן-שלום חותם את השער הראשון ודן ברושם ההיסטורי שהותירה מנהיגותו של קרשקש בתודעת יהודי ספרד בני דור הגירוש . בן-שלום טוען שהיבט המנהיגות בדמותו של קרשקש, שהיה מקורב למלכות ופעל לשיקום הקהילות לאחר הפרעות, כמעט לא הותיר חותם, וקרשקש הצטייר בתודעתם של בני הדורות המאוחרים לו כמאגיקון וחסיד העומד בשעת צרה ומקדש שם שמיים לעיני הגויים . השער השני של הספר עוסק בהלכה ופולמוס במשנתו של קרשקש . מאמרו של ארי אקרמן מנתח את הדיון ההלכתי הקצר של ר' חסדאי קרשקש בדרשת הפסח ומנסה ללמוד ממנו על השיטה שהיתה אמורה לעמוד בבסיס הקודקס ההלכתי שר' חסדאי שאף להעמיד כחלופה ל'משנה תורה' של ר' משה בן מימון ( הרמב"ם ) . על פי אקרמן החידוש בדרכו של קרשקש הוא המיון ההלכתי לפי קבוצות של מצוות באמצעות יצירת קטגוריות אשר עוברות מן הכלל אל הפרט . גישה דומה פותחה בידי משפטנים נוצרים בימי הביניים, ולטענת אקרמן ההקבלה מעידה שפילוסופים יהודים ונוצרים ניסו לשלב בין כתיבה משפטית לבין מתודות פילוסופיות . מאמרו של אבירם רביצקי משווה בין ר' יצחק בן ששת ( ריב"ש ) ובין ר' חסדאי קרשקש בשאלת סמכותם של מקורות תלמודיים הנוגעים לנושאים מדעיים ומעמדו של הידע המדעי כשיקול בפסיקה הלכתית . ריב"ש וקרשקש היו שניהם תלמידים מובהקים של ר' נסים בן ראובן גירונדי ( הר"ן ) , והיו ידידים קרובים, ולדעת רביצקי יש בין שיטות מחשבתם קרבה מתודולוגית רבה . עם זאת בשאלת היחס בין תורה למדע מתגלעים ביניהם הבדלים עמוקים . פרופ' דניאל לסקר דן בפועלו הפולמוסי של קרשקש העולה מספרו 'ביטול עיקרי הנוצרים' ובודק את מידת ייחודו בספרות הפולמוס הימי ביניימית . מסקנתו היא שלמרות חידושים נקודתיים בטיעון ובשפה בסופו של דבר הספר הוא עוד חוליה בשרשרת של ספרים יהודיים פולמוסיים שהחלה להיכתב במאה התשיעית ונמשכה עד לקרשקש
|
|