|
|
עמוד:13
13 מובמ בסרסוטה, פלורידה . מעט אחרי תשע נכנס ראש סגל הבית הלבן לכיתה שהנשיא התארח בה ולחש על אוזנו את תחילתן של החדשות הנוראות . עיניו של בוש נפערו ולאחר מכן החלו נודדות אנה ואנה בעוד מוחו מנסה לעכל את הבשורה . מאוחר יותר חשף את מחשבותיו באותו רגע גורלי : "הם הכריזו עלינו מלחמה, וקיבלתי החלטה בו 1 בוש נשאר ישוב על כיסאו עוד שבע דקות, במקום ללכת למלחמה" . עד סוף הסיפור שהקריאה המורה, החלטה שזיכתה אותו מאוחר יותר בביקורת נוקבת . בתשע וחצי התייחס לראשונה לאירוע בהודעה קצרה שנשא עוד בשטח בית הספר כשהבטיח לצוד את כל מי שהיה מעורב בפשע . בעודו במטוס בדרכו חזרה לוושינגטון אמר לסגנו דיק 2 צ'ייני, "מישהו ישלם על כך" . באותו ערב נשא בוש נאום בפני האומה ההמומה . הוא הצהיר כי ארצות הברית לא תבדיל בין מתכנני הפיגועים ובין מארחי המפגעים, רמז עבה לכוונתו להיפרע משלטון הטליבאן באפגניסטן, שפרס את חסותו על בן לאדן . לאחר מכן רשם ביומנו "היום התרחש הפרל 3 הרבור של המאה העשרים ואחת" . בימים הבאים נסחף הנשיא בגל הרגשות שהציף את האומה האמריקאית . הוא הזיל דמעה לעיני המצלמות כאשר נשאל במסיבת עיתונאים באשר לתחושותיו האישיות . כאשר ביקר באזור האסון בניו יורק, אנשי כוחות ההצלה שעבדו במקום קראו לו לנקום . 4 בוש "אל תאכזב אותנו", הם צעקו . "יהיה המחיר אשר יהיה" . לא היה צריך עידוד . הוא היה נחוש לקעקע את הדמות שלבשה ארצות הברית בעיני גופי טרור שונים כמדינה חלשה, נהנתנית וחסרת ערכים . לא עלה בדעתו להסתפק בפעולות תגמול נוסח קודמו, ביל קלינטון, שהורה לירות טילי שיוט בעלות של מיליון דולר ליחידה על מתחמי אוהלים, ריקים בדרך כלל, של אל-קאעדה . הוא החליט לנהל נגד ארגון הטרור מלחמה משולבת מהאוויר
|
|