|
|
עמוד:13
| 13 הבםיה םם המקרה יותר משנה המספר 53 לא עלה בגורל בוונציה, ההימור על המספר ״המעוכב" הזה הפך לאובססיה לאומית . היו אזרחים שהחלו להמר בסכומים גדולים כל כך, שהם רוקנו את החסכונות שלהם או נכנסו לחובות כבדים . אישה מטוסקנה, שהיתה מיואשת עקב ההפסדים הגדולים שלה, התאבדה בקפיצה לנהר . אדם אחר, גם הוא מטוסקנה, ירה בבני משפחתו והתאבד . בסופו של דבר, כעבור שנתיים ו- 152 הגרלות, והימורים בגובה של יותר משלושה מיליארד וחצי אירו על המספר 53 ( ממוצע של יותר מ- 200 אירו למשפחה ) , המספר עלה סוף-סוף בגורל בוונציה ושם קץ למה שהיו מי שכינו ״פסיכוזה קולקטיבית" . הבעיות שיש לנו עם תפיסת האקראיות גולשות גם אל מה שמכונה החיים האמיתיים ולהחלטות שאנחנו מקבלים בהם . כמה הורים שיש להם ילדים ממין אחד בלבד בוחרים להוליד עוד ילד בתקווה, או אפילו בציפייה, שהילד הבא יהיה מהמין השני ? אבל כמו בהטלת מטבע, גם מין התינוק הוא מאורע כמעט אקראי . אני אומר ״כמעט" כי יש הטיה קלה : היחס בין לידות בנים ללידות בנות הוא 49 : 51 ( ולא חצי-חצי כצפוי ממאורע אקראי לחלוטין ) . כשל המהמר הוא דוגמה למה שהפסיכולוגים מכנים הטיה קוגניטיבית — שגיאות חשיבה שמעוותות את האופן שבו אנו רואים את העולם . כאשר אנו מהמרים, ההטיות האלה משבשות את תחושת השליטה שיש לנו על תוצאות אקראיות וגורמות לנו לשגות בהערכת- יתר של סיכויי הזכייה שלנו . גוף מחקר גדול מראה כי ההטיות הקוגניטיביות שלנו, והתגובות שלנו להן, הן חלק מהחיבורים התקינים בין חלקי המוח שלנו . הן מחקרים שנעשו במעבדה והן מחקרים שנעשו במצבים אמיתיים בשטח ( בתי קזינו ) תיעדו את כשל המהמר, ומצאו גם כי החטאות קרובות של זכייה במכונות מזל ( החטאות שהיו קרובות מאוד לצירוף המנצח ) מגבירות את המוטיבציה להמשיך לשחק . הסבר אחד לכשלים בחשיבה שלנו אומר כי המוחות שלנו מותאמים לעבוד בלי הרף בחיפוש אחר דפוסים ובמציאת חיבורים בין מאורעות . אנחנו מסתמכים על הקשרים האלה הן כדי להסביר
|
|