|
|
עמוד:14
| נוכחוֹת . משפיעוֹת . מובילוֹת 14 האמת שלך . ולעניין הציון — תבדקי מה דורש שיפור, ותשפרי בלי לחץ . זה בידייך . ואת תצליחי . בספר שלפניכן זהו מוטיב חוזר — התמיכה מבית ומהסביבה הקרובה שמאמינה ביכולות ובָאמת שלך . וגם — צמחתי מפידבקים שקיבלתי, הבאתי איתי למשרד חיוך ותשוקה . מסתבר שזה מידבק — הפידבק הזה מקולגות הוא דלק למנוע ההתקדמות . בסביבה הארגונית שבה עבדתי, ראיתי נשים כמוני ולכן הרגשתי בבית, גם אם היינו במיעוט . כשהריתי לראשונה, נכנסו אליי למשרד זו או אחרת לשתף בחוויית הלידה שלהן . בעדינות ובחיוך שילחתי אותן לדרכן . תנו לי להבין ולחוות לבד . אתמודד ברגע האמת . זו האמת שלי . וכך היה . כך גם קיצרתי את חופשת הלידה שלי, ובן זוגי נהנה ממנה שבעתיים . אני לא אוהבת "לא" כתשובה . מי אוהב ? מיד קופצת שֵדה קטנה וירוקה בדמותי שלוחשת לי — תוכיחי ש"כן" . ה"לא" רק מדרבן אותי לנסות שזה "כן" יקרה . גם זה מוטיב שחוזר בספר . כשהגיתי את הרעיון לספר הזה, ערכתי, בפרק זמן קצר מאוד, שיחות עם עשרות סופרים וסופרות כדי ללמוד את התחום החדש לי . כמעט כולם אמרו שאין מה לגשת להוצאת ספרים בלי קובץ כתוב . ולי היה בשלב זה רק רעיון . חזון . אף לא מילה כתובה אחת . כבר אז יכולתי לוותר . פניתי לכמה הוצאות . עורך ההוצאה שבה ספר זה ראה אור ענה שאכן הוא צריך לראות חומר כתוב, אבל במקביל ניהל איתי שיחה מקצועית עניינית — זה רעיון מעניין מאוד ואפילו פורץ דרך, הוא אמר, אבל יש פער עצום בין החזון שלך למציאות . לא תקבלי סיפורים אמיתיים, הוא צפה . גם אז — יכולתי לוותר . אחרי חודשיים וחצי בדיוק שלחתי לו טעימה מהאוצר שכבר החזקתי בידי ותזכורת לשיחת הטלפון . והסוף הטוב ידוע . גילוי נאות, לא נולדתי עם יותר מדי רגשי אשמה . החלטות כמו הקמת משפחה, כתיבת דוקטורט, טיסות עבודה מרובות, ויתור על ארוחות ערב משפחתיות — היו חלק מהמסלול הזה לא כמכשולים, אלא להפך, כאתגרים עבירים ומרגשים . מה שעיכב נדחה, ומה שלא נראה נכון בזמן ובמקום, חיכה לזמנו . ותתפלאו, גם לבן הזוג התומך שלי יש קריירה, וגם אני תומכת בו . שנינו החלטנו שזה מה שחשוב לנו, ולכן מנהלים מערך שיטפל ברעשי רקע . נקודה .
|
|