|
|
עמוד:14
| דליה פלדהיים 14 הראש לניתוח נתונים וחשיבה אסטרטגית, אבל יותר מדי מנהלים בכירים לא הפנימו שלהיות מנהיג / ה פרושו להנהיג עם הלב . כשאנחנו מנהיגים, אנחנו לא מנהלים את העבודה אלא מנהלים את האנשים שמנהלים את העבודה . היכולות הרכות — אמפתיה, העצמת אנשים וחמלה — הן היכולות שצריכות לעמוד בלב לבו של תפקיד המנהיג . אבל יותר מדי מנהלים בכירים סבורים ( אפילו שלא יודו בכך בהכרח ) שאלה תכונות נשיות וחלשות יותר מכוח השכל . המחקר מוכיח שלא כך הדבר . מנקודת מבט אבולוציונית, גברים היו ציידים ( חזקים ואמיצים ) ונשים מלקטות ( חמות ומטפחות ) , והמודלים שלנו להנהגה כיום משקפים במידה רבה את התפיסה הארכאית הזאת . מצפים ממנהיגים שיהיו חזקים, אמיצים, החלטיים, אסרטיביים ובמידה מסוימת לא אישיים — תכונות שכולן קשורות להתנהגות גברית כפי שנתפסה בעבר . המודלים הרווחים היום למנהיגות התפתחו במאה התשע- עשרה ממודלים של סטואיזם — פילוסופיה יוונית-רומית שעודדה התבוננות ( רפלקציה ) , פעולה וכוח רצון ( להנהיג כמו קיסר רומאי ) , אבל הרבה פעמים תורגמה כעליונות השכל והדחקת הרגש . היום להיות מנהיג חם ורך נתפס כחולשה . זו הבניה חברתית, ולטענתי מדובר בסטריאוטיפ מיושן שהכרחי שנשנה . בעולם של ימינו, תכונות שבעבר נחשבו רכות ואולי קוטלגו כנשיות הן בדיוק מה שדרוש למנהיגינו . העובדה היא שאנחנו בעיצומו של משבר מנהיגות : המודלים הקודמים שלנו למנהיגות — מודלים של צייד, לוחם או של יעילות תעשייתית קרת רוח — אינם מתאימים עוד . והמצב הגרוע של מחוברוּת העובדים שלנו מדגים את זה . סקר עולמי של גאלופ מ- 2018 , שבחן מחוברות עובדים, גילה כי 87 אחוז מהעובדים אינם מרוצים ממקום עבודתם, וחשים שהם עובדים בחברות שלא אכפת להן מהם כבני אדם . חמור מזה, 20 אחוז מהעובדים כל כך סובלים שהם נחושים להשניא את המקום גם על 2 אחרים . אלו הם העובדים הרעילים . ל"דיכאון וחרדה הקשורים למקום העבודה" יש השפעה כלכלית משמעותית ; העלות לכלכלה העולמית של עובדים שאינם מחוברים
|
|