|
|
עמוד:14
כך היה | 14 בתקופת המנדט הבריטי היתה הנוכחות של חיילים אנגלים ואחרים ממדינות האימפריה מורגשת ביותר . בחיפה היו מחנות רבים שבהם שהו חיילים שהובאו למנוחה מן החזית בצפון אפריקה וגם חיל משמר קבוע ליעדים האסטרטגיים שהיו ממוקמים בעיר, דוגמת הנמל ובתי הזיקוק . רגשי עוינות לנוכחות זו החלו להיות מורגשים לאחר תום המלחמה, בשנות המאבק על העלייה והיד הקשה שהפעילה הממשלה הבריטית נגד המחתרות . בשנות המלחמה לא ראינו דבר לא ראוי בהתרועעות של נשים יהודיות עם חיילים וקצינים בריטים . בשנות המלחמה הייתי ילד צעיר ואיני זוכר ששגרת חיי הופרה בגלל תנאי החירום . זאת למרות שמשפחתי עברה מן הבית הגדול שברחוב מוריה 59 לדירת מרתף בבית הסמוך לבית סבי והתגוררתי בחדר אחד עם אחותי . אבי החליט על המעבר כדי לחסוך מאמי את תחזוקת הבית הגדול, אך צעד זה גרם לקשיים רבים במרוצת השנים, שכן הבית הושכר ודייריו, משפחה של פרקליט חיפאי מכובד, זכתה בהגנת חוק הגנת הדייר שלא אפשר לפנותם בסוף המלחמה . רק לאחר שנים זכו הוריי לחזור לחלק מן הבית . בשנת 1942 , כאשר הייתי בן 10 , היה חשש שאם יפרצו הגרמנים את קו ההגנה במדבר המערבי הם עלולים לעלות על ארץ ישראל ולפגוע ביישוב היהודי . איני זוכר תגובות של חרדה בסביבה שבה חייתי, בבית או בבית הספר . בנעוריי היה חלק נכבד ממשפחתי מרוכז בחיפה . מצד אבי ישבו בעיר משפחות אחיו ואחותו וילדיהם וכן אמו ( משפחות חת, בר רב האי וטובבין ) . מצד אמי התגוררו בסמוך אלינו משפחות הוריה וכמה מאחיה ומאחיותיה . הקשרים בין המשפחות היו הדוקים והמפגשים המשפחתיים הם מחוויות חיי הזכורות לי ביותר . עם משפחת אבי היינו נפגשים כמעט מדי שבוע בשבוע . במפגשים בבית בר רב האי נחשפתי לראשונה לוויכוחים פוליטיים . דוד בר רב האי היה מעסקני מפא״י הבולטים ודב טובבין, שותפו של אבי למשרד עורכי דין, היה גם הוא מפא״יניק . משה, אח אבי, היה רוויזיוניסט נאמן ובכך הלך בדרכה של אמם דינה חת, שהיתה ז'בוטינסקאית ותיקה . אבי היה איש המרכז . הוא עמד בראש סיעת ״מכבי״ באספת הנבחרים והיה חבר הוועד הלאומי בשנים שלפני הקמת המדינה, וכאשר הוויכוחים התלהטו הוא היה זה שהרגיע את הרוחות . אנו, הנערים, השתעממנו לא פעם משיח המבוגרים . זכור לי מקרה שהתגנבתי עם בן דודי דני למשרדו של דודי, שהיה סמוך לדירה, ו״סחבנו״ סיגר משולחנו . תפסו אותנו יושבים ומעשנים בנחת מתחת לשולחן הכתיבה . זה היה הסיגר הראשון והאחרון שעישנתי בחיי . אופי הבילוי עם בני משפחת אמי היה שונה . המפגשים בבית משפחת הסבא היו נערכים לעיתים רחוקות יותר, בדרך כלל בשבתות או בחגים, כיוון שחלק מבני המשפחה לא התגוררו בחיפה . הסבא משה גוטל לוין ובניו הצטיינו בקולות ערבים
|
|