פתח דבר: סיפורו של בן

עמוד:12

גברים עם לב שבור 12 רכב, שכר דירה ורכש מכשירי חשמל למעונו החדש . אבל הוא רחוק מאוד מכניסה לאולם התצוגה המבהיק של נשים חדשות שהחברה המודרנית משוכנעת בקיומו, והוא רחוק בוודאי מבחינת אותה אחת שאיתה "יתקדם", גם אם מדובר במודל משודרג של זוגיות . בשל התגובה הטראומטית הטבעית הזו לאובדן מערכת היחסים, הגברים הללו תופסים את עצמם לא רק ככישלונות במערכות יחסים, אלא גם ככישלונות בתהליכי החלמה . הם נכשלים פעמיים : אשמים בנישואיהם שהתפרקו, וגם אשמים בחוסר היכולת להשתקם ולהתקדם הלאה . תחושת הכישלון הכפול הופכת אותם לא פעם למוקצים חברתית . לא די בכך שאהבותיהם דחו אותם ( במילותיהן : מ"אני לא מאוהבת בך ולא נמשכת אליך . . . " עד ל"אני מבינה עכשיו שאף פעם לא באמת נמשכתי אליך או אהבתי אותך" ) ובכך שיבשו את מערכת ההפעלה שלהם ואת ביטחונם באשר לחוויית העבר, אלא שהפער בין אובדנם לבין תיבת המסרים שאופפת אותם מכל עבר, מותירה אותם משותקים ומושתקים, נעדרי אוריינטציה לגבי מיקומם, ונעדרי הבנה כיצד הגיעו לכאן ולאן לעזאזל הם הולכים כעת . חלק מסיפור חייהם של הגברים הללו נמחק, והם לא יכולים לבטוח בעצמם וביכולת הניווט שלהם בתוך מסלול חייהם . איך תוכל לבטוח במשהו, אם בעצמך אתה כבר לא בוטח ? כאשר אותו גבר מסרב "להמשיך הלאה", התנגדותו נובעת גם מכך שהוא מסרב לבטל את כל מה שהיה בעבר : היינו משפחה, אהבתי אותה וידעתי עם מי אני עושה אהבה בלילה . לכן לא אקבל

כנרת, זמורה דביר בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר