|
|
עמוד:14
רבקה רביץ | 14 לא דחוף, אפשר תמיד לדחות את האירוסים בשנה או בשנתיים . מה שהוא מציע נשמע לי הצעה שלא תחזור כמותה," הבנתי שאפילו לא התעניינתי בזהותו של החתן המיועד . הכול נראה לי לא הגיוני . "את מי הוא מציע ? " שאלתי בחשש . "את אחיו הצעיר איציק . אחד הבחורים הטובים ביותר בישיבת חברון . " בניגוד לרצוני, התפעלתי . אח של נפתלי ? הם היו אחת המשפחות הכי מכובדות בירושלים . אבא שלו היה חבר כנסת ופעיל חרדי ותיק, שבא ויוצא אצל כל הרבנים הגדולים ובן בית של הרב שך . ישיבת חברון היתה הישיבה הנחשבת, היוקרתית והטובה ביותר בירושלים, ובעצם בארץ כולה . איציק . ברק הכה בי . אני מכירה את איציק . הוא חבר טוב של דודי, האח הקטן של אמא . בת ,9 מחבואים "אחת . שתיים . שלוש," דפקתי על הקיר, "אני יוצאת לחפש ! " צעקתי . שיחקנו מחבואים : דודי, הדוד הכי צעיר שלי, שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים בלבד, אני וכמה חברים שלו . בילינו את השבת אצל בוּבי, סבתא שלי, וקמנו מוקדם . בוּבי הכינה לנו שוקו עם שוקולד אמיתי . העברנו קצת זמן בקריאה, מכורבלים במיטות, וכשהגיעו החברים של דודי מהחיידר, החלטנו לשחק . הסתובבתי בבית הענקי והיפה של בוּבי וחיפשתי אותם . ראשון מצאתי את איציק, והוא יהיה ה"עומד" בתור הבא . הגיע תורי לחפש מחבוא טוב . רעיון מבריק עלה בראשי . נכנסתי לתוך הארון הפינתי בחדר של דודי וסגרתי את שתי הדלתות הפינתיות . אין סיכוי שימצאו אותי . ובאמת כולם נמצאו, מלבדי . איציק קרא בשמותיהם ודפק על הקיר, על פי כללי המשחק, בכל פעם שמצא מישהו . אבל אותי הוא לא מצא . דודי נחלץ לעזרתו, ושמעתי אותם מתקרבים לארון הפינתי . היה צחקוק
|
|