|
|
עמוד:13
| 13 אם וארץ שמישהו בא לראות את התינוק, ולא הבינו איפה המשפחה היתה עד עכשיו . לבשתי חלוק סטרילי ונכנסתי פנימה . זה היה מראה מזעזע עבור בת השמונה-עשרה שהייתי . אחי החדש היה קטן מאוד, בגודל של חבילת סוכר וחצי, רק עור ועצמות . הרבה מאוד מכשירים סביבו וצינורות מחוברים אליו . האחות שליוותה אותי ראתה על פניי את החרדה והזעזוע . "אל תדאגי," היא אמרה, "הוא במצב טוב . קצת קטן אבל מושלם . יתחזק כמה שבועות אצלנו בפגייה ויוכל ללכת הביתה . " כשחזרתי אל אמא לחדר ההתאוששות, אבא כבר היה לידה . היא שכבה בעיניים עצומות . סיפרתי לאבא שראיתי את התינוק ושהאחות אמרה שהוא בסדר גמור . אבא היה חיוור מאוד, אני לא יודעת אם מדאגה או מהתרגשות . נפרדתי ממנו וחזרתי הביתה כדי להשכיב את הקטנים לישון . למחרת, כשחזרתי מהסמינר, רעבה ועדיין עייפה מהטיפול בילדים ובבית, הנחתי בכבדות את התיק שלי בחדר . אבא נכנס אחריי, סגר את דלת החדר והתיישב על המיטה . בעיניו נצץ משהו מוזר, וחששתי שיש לו חדשות רעות על אמא, על התינוק החדש, אבל הוא רק אמר : "נפתלי התקשר אליי . " נפתלי הוא גיסה של חברתי הטובה ביותר אסתי . הוא נשוי לאחותה הגדולה ריישי, ואני מבלה הרבה בביתם, שומרת עם אסתי על האחיינים הקטנים שלה . אביה הוא ראש הישיבה של אבא, ויש קשרים חזקים בין המשפחות . "נפתלי רוצה להציע לך שידוך," המשיך אבא . לא יודעת מה גרם לי להתפוצץ ככה מצחוק . "לי ? אני רק בת שמונה-עשרה . רק בשבוע שעבר התחלתי את הלימודים בסמינר, במגמה שכל כך רציתי ושהיה כל כך קשה להתקבל אליה . אני חושבת שכדאי שתגיד לו שיתקשר בעוד שנתיים, כשאסיים," זה באמת נראה לי בלתי אפשרי . "מה הבעיה ? " אמר אבא . תמיד היה לו חלום שהבנות שלו יתחתנו בגיל צעיר, כמו אמא, שהתחתנה כשהיתה בת שבע-עשרה . "אמא ואני יצאנו במשך שנתיים לפני החתונה . לכי תיפגשי איתו . שום דבר
|
|