|
|
עמוד:12
רבקה רביץ | 12 החולים . לבסוף, בלי חשק ובלי רצון, אמא לקחה את התיק שהכינה ללידה והצטרפה לצוות האמבולנס : "רבק'לה," ביקשה לפני שיצאה, "מיד כשאבא מגיע תגידי לו שייקח מונית ויבוא אליי . " "אל תדאגי," הבטחתי לה, "אני אגיד לו . בינתיים אני אטפל כאן בקטנים, אכין להם ארוחת ערב . הכול יהיה בסדר בעזרת ה' . " ראיתי פחד גדול בעיניה של אמא וריחמתי עליה . לא שמעתי ממנה עד שש ורבע בערב, כאשר צילצל טלפון החוגה הכבד שבמסדרון הכניסה לבית . "שלום, מדברים מחדרי הניתוח של שערי צדק . גד נמצא ? " "אבא עוד לא הגיע," השבתי, "מה למסור לו ? " "לדורית נולד בן בניתוח חירום קיסרי, ולפני שהורדמה היא ביקשה שנתקשר למסור לו . " הסתחררתי . התיישבתי לרגע על הכיסא הסמוך, מליטה את פניי בכפות ידיי . דמעות בהלה הרטיבו את אצבעותיי . "אמא ילדה בניתוח חירום," חזרתי על מילותיה של האחות . מה זה אומר ? מה איתה ? מה עם התינוק ? לבי עמד להתפקע מדאגה . החלטתי שאני נוסעת לבית החולים, אין ברירה . לא יכולתי לשאת את חוסר הוודאות הזה . השארתי את אחיי הקטנים עם אחותי קיילא, ורצתי לקו 39 שמגיע לשערי צדק . פחדתי לראות אותה ואת התינוק שנולד מוקדם כל כך . כשהגעתי לבית החולים היא עדיין היתה בחדר התאוששות, מטושטשת מאוד מהניתוח ומההרדמה . "מה נולד לי ? " שאלה . "נולד לך בן, אמא . והכול בסדר ברוך ה' . אל תדאגי . " "ראית אותו ? " היא בקושי הצליחה לשחרר את המילים מבין שפתיה היבשות . הרטבתי לה את השפתיים עם הספוגית שהיתה מונחת בכוס המים לידה . "אני הולכת עכשיו לראות אותו ומיד חוזרת," אמרתי לה . ניגשתי לפגייה והצגתי את עצמי כאחות שלו . הן שמחו מאוד
|
|