חלק א': מוסר של ריצוי

עמוד:16

איך להיות רע 16 מסוימים היא גם נכונה ( שאם אנחנו מרצים, ואהובים על המשפחה והחברה או אפילו הלאום, נראה שאנחנו גם טובים . לפני כמה שנים, כשהייתי צעיר וזקוק לכסף ) הרבה לפני שנעשיתי מבוגר שזקוק לכסף ( , עבדתי בחברה שכמעט כל עובדיה היו אנשים נחמדים ומאירי פנים . האווירה בחברה היתה מצוינת, והיתה בה תמיכה ועזרה לכל מי שרק מבקש . באיחור של כמה שבועות הבנתי, שאת מה שהחברה עושה אי אפשר להגדיר אלא כהונאת גולשים באינטרנט . כשהבנתי את זה רציתי להתפטר מיד, אבל לא היה לי נעים . רציתי שהבוס שלי, איש חביב, נעים הליכות ותאב בצע, יאהב אותי . לא רציתי לאכזב אותו . לא רציתי להרוס לו ולחברה את התוכניות . למזלי הרב, הרצון לשמור על איזשהו עמוד שדרה מוסרי גבר במקרה הזה על הרצון להיות אהוב, ואחרי כמה שבועות, עם כל הקושי לאכזב את האיש הנחמד הזה, הגשתי לבוס את התפטרותי . חשוב להדגיש : הריצוי אינו רע כשהוא לעצמו . לעיתים קרובות הרצון שלנו לרצות אחרים מסייע לנו להתאים את עצמנו לחברה שאנחנו חיים בה ולהשתלב בה . אבל לפעמים הרצון הזה עלול גם לגרום לנו להיטמע בסביבה לא מוסרית, ולשתף פעולה עם מערכות ומסגרות לא טובות ולא מוסריות . חלק גדול ממה שמכונה "הבנאליות של הרוע", זו שגרמה לאנשים שאינם שונים ממני ומכם לשתף פעולה עם משטרים טוטליטריים שאסור להשוות אליהם, נבע לא רק מהזדהות אידיאולוגית ומאמונה במטרות שגרמו להרג של מיליוני בני אדם, אלא גם מרצון פשוט לרצות ולהימנע מעימותים . הממצאים 4 נבעו בין השאר המוכרים והמחרידים של ניסוי החשמל של מילגרם 4 בראשית שנות ה- 1960 ערך הפסיכולוג החברתי סטנלי מילגרם ניסוי, שבמהלכו התבקשו הנבחנים להיות "עוזרי נסיין" ולתת מכות חשמל לנבחנים אחרים ) הנבחנים האחרים, שלא חושמלו באמת, היו שחקנים שתולים של מילגרם ( . רבים

כנרת, זמורה דביר בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר