|
|
עמוד:12
12 במבט לאחור, אני תוהה עד כמה הוספתי לדברים נופך דרמטי, ועד כמה עיביתי אותם בפרטים שאבי לא יכול או לא רצה לגלות . אני זוכרת משא ומתן ער ליד שולחן האוכל ושעות רבות של דיונים וּויכוחים . בסופו של דבר כתבתי ושִכתבתי שוב ושוב עד ששנינו היינו שבעי רצון – אף שאני תמיד רציתי רגש רב יותר, והוא פשוט לא הבין מה חסר לי בסיפורי זיכרונותיו על האירועים . בסיכומו של דבר, שלושה נושאי יסוד שזורים כחוט השני בסיפור הישרדותו של אבי . הראשון הוא האופטימיות המרשימה של אבי ופתיחותו להרפתקאות . כשעזב את ביתו ערב המלחמה והוא נער צעיר, דומה שהיה מוכן לתפוס את העולם, לפגוש אנשים וליצור לעצמו הזדמנויות . זוהי יכולת שאפיינה את אבי כל ימי חייו . אולי יש שיכנו זאת "מזל", אבל הכישרון להעריך נכונה את הנסיבות תלוי לא רק בזיהוי ההזדמנות אלא גם ביכולת לתפוס את הרגע שבו החיים מזמנים אותה . במקרים רבים בתחילת הדרך, הצלחתו של אבי כנער צעיר לקשור קשרים אישיים או להבין נסיבות מסוימות הצילה את חייו כעבור זמן . הכלים האלה שימשו אותו כל חייו, ואין ספק שיכולתו לזהות הזדמנויות ולפעול בהתאם תרמה גם להצלחתו בעסקים בהמשך הדרך . השני הוא תמיכתו של אבי בישראל בתור מולדתו של העם היהודי . זה היה כוכב הצפון שהדריך אותו בכל מסעותיו . בו מצא משמעות כשהיה לו צורך בתכלית שיוכל להיאחז בה, בייחוד בימי הקושי והבדידות כאשר היה אחד החיילים היהודים המעטים בצבא אנדרס הפולני . הוא דבק במסירותו לישראל ברגעי מצוקה . מחויבות זו לחלום הציוני קשרה אותו לאִמו ולערכי היהדות שלה . אני בטוחה שהזיקה הזאת לתולדותינו ולמורשתנו היהודית הייתה לו עוגן בזמנים קשים . ואילו הנושא האחרון והמורכב הוא רגשותיו של אבי כלפי שכניו הפולנים בשנות המלחמה . רגש הפחד של אבי ניכר בעליל
|
|