|
|
עמוד:11
11 להפיח בסיפור עניין ומשמעות שיעניקו לקוראיו ערך מוסף . לפעמים נחה על אבי הרוח, זיכרונו היה מתעורר והוא השלים את החסר בסיפורים נוספים שדלה ממעמקים, מנבכי נפשו . והיו פעמים אחרות, פעמים רבות, שבהן פשוט היה מתרגז עלי שאני שואלת שאלות רבות כל כך . למען האמת, הוא חשב ששאלותי הבלתי פוסקות על פרטי - פרטים טיפשיות ולעיתים מיותרות . שתי דוגמאות אופייניות לשיחותינו המתוחות בקיץ ההוא זכורות לי במיוחד . ממש בתחילת מסעו, כשעזב את פּוּלטוּסק שבפולין, התעורר אבי משנתו כשהלוּפטוואפֶה ( חיל האוויר הגרמני ) התחיל להפציץ את העיר . הוא עשה את הלילה בבית ספר נטוש, עם פליטים אחרים . בעיצומה של ההפצצה, באנדרלמוסיה שהשתררה במקום ובחפזונו להתלבש, לקח אבי מגף של אדם אחר ובאותו הבוקר ברח כשלרגליו מגף אחד חום ואחר שחור . רציתי לשלב את הסיפור הזה בספר הזיכרונות כדי להמחיש את סערת רוחו של אבי בתור נער צעיר הנמלט על נפשו . אבל אבי חשב שזהו סיפור מביך ושולי . הוא רצה שאשמיט אותו, ואני התעקשתי . דוגמה שנייה קשורה לסיפור על חבילות המזון ששלח אבי לאחיו שבסיביר בשנות המלחמה הראשונות . כששאלתי אותו מה שׂם בחבילות, סירב מכל וכל להרשות לי לפרט מה שלח לאחיו, ואני כיבדתי את בקשתו ולא גיליתי את תוכנן המלא . היום אוכל להרחיב ששלח באי - רצון גם מאכלים לא - כשרים שהיו אכילים, מזינים ורבי ערך, המשתמרים במזג אוויר קר, והם מן הסתם עזרו להציל את חייו של דודי . האתגר שניצב לפני בכתיבת הספר היה לשמר את הרגש ואת הטעם המיוחד של כל אחד מאותם סיפורים, כפי שסיפר לי אותם אבי . בתוך כך אני מבינה היום שגיליתי גם את הנרטיב שלי, בתור בת לניצול שואה . לשנינו היה צורך שסיפורו יהיה סיפור של ניצחון, של אופטימיות ושל חברות . שנינו רצינו שסיפורו יהיה סיפור של הצלחה וגבורה . ואולם היום, כשאני חושבת על כתיבת הסיפור הזה
|
|