|
|
עמוד:13
13 עזר ישירות, אך בשנים האיומות שעברתי אחר כך, בגטו סלָבּוֹדקֶה ובמחנות דכאו, הוא שימש לי מקור השראה . כמה מוזר ונפלא היה לזהות שוב אדם בעל תווי פנים אתניים הדומים לאלה של סוגיהרה, חמש שנים אחרי שראיתיו בעיני, וממש ברגע השחרור . עיניו ואפילו משהו מחיוכו של סוגיהרה ניכרו בפניו הטובות של החייל בצבא ארצות-הברית שהחזירני לחיים מסף המוות . החייל היה יפני אמריקני, או ניסֵאי ( Nisei ) , כפי שכונו היפנים האמריקנים . אלה היו הפנים האנושיות הראשונות שזכיתי לראות אחרי שחיילי הס"ס הגרמנים השאירוני בערמת שלג בחושבם שאני מת . שמו של החייל היה קלרנס מַטסוּמוּרָה ( Clarence Matsumura ) , והוא היה שייך ליחידת תותחני השדה ה- 522 מתוך צוות הלוחמה הנודע 442 / ,100 גדוד שהיה מורכב כולו מיחידות של חיילים יפנים אמריקנים . הם באו מהוואי וגם ממדינות היבשת של ארצות-הברית, ורבים מהם היו מתנדבים . הם שירתו בקרבות הדמים באיטליה, בצרפת ובגרמניה . יחסית למשך שירותם הם סבלו אבדות רבות יותר וזכו במדליות רבות יותר מכל יחידה אמריקנית אחרת במלחמה . שמתי לב לאירוניה הרבה שבעוד קלרנס וחבריו לחמו ונהרגו למען ארצות-הברית נכלאו רבים מבני משפחותיהם במחנות מעצר בארצות-הברית . עם כל האמריקנים ממוצא יפני שחיו בחוף המערבי של ארצות-הברית נעקרו מבתיהם ומעסקיהם קרוב למחצית מבני משפחותיהם של חיילי הניסֵאי ונשלחו לצריפים אטומים בנייר זפת באזורים נידחים . ארצות-הברית כינתה את מחנות המעצר האלה "מחנות יישוב מחדש" . במילים אחרות, אלה היו מחנות ריכוז . את קלרנס מַטסוּמוּרָה פגשתי ב- 2 במאי 1945 . דרכינו נפרדו למשך 36 שנה . בשנים האלה לא שיתפתי אחרים בחוויותי מזמן המלחמה, חוץ מן המעטים ששרדו איתי בגטאות ובמחנות . רק הם יכלו להבין . גיליתי אחר כך כי רבים ממצילינו לא יכלו אף
|
|